״ כביש מספר 4 ״
מאת משה לילוס בהוצאת ספרי ניב
ספר בו זכיתי במסגרת מועדון קריאה לאוהבי ספרים – ותודות המון לסופר ולכרמית . להלן סקירתי :
אין לי דרך להגדיר את הקריאה בספר זה . מסע לא קל , התמודדות קשה . כקוראת , נחשפתי לנפשו המיוסרת של הילד שחווה שריטות בנשמה .
התקופה שהשחור מלווה אותו בצרחות כאב של רצון באהבה , רצון במשפחה חמה ואוהבת ורצון בילדות שמחה שלא היתה לו . "תחזירו לי את הילדות " .
הילד , הנער , הבוגר חווה חוסר אהבה , חוסר חיוכים , חוסר הקשבה והכלה, חוסר של גג לראשו , חוסר בבגדים לגופו ונדודים אין ספור בין המסגרות השונות .
סיפור של הורים גרושים , אמא שבלעה כדורים והמסע הארוך והקשה שלו כילד בין כל המסגרות .
אהבתי את הטכניקה/ סגנון שבו משתמש המספר . סיפור אישי , כואב מבלי להסתיר דבר . אני הקוראת , יושבת אתו בבית קפה והוא שופך את סיפורו מבלי לעטוף את האמת מבלי לצנזר שיהיה לי קל יותר להכיל .
אהבתי את השירים השלובים בספר – שירים שהמחבר כתב .
גימיק גאוני – סריקת הקודים של השירים שליוו את המספר בכביש ילדותו .
אהבתי את השיחות עם זוהר המטפל , אהבתי את ההבנה של ההזדקקות לטיפול , "כולן עוזבות אותי". "אני ראוי או לא ראוי לאהבה ? "
אהבתי את הדרך הארוכה של הטיפול עד להגעה של האור וההפנמה של בית חם, אהבה והורות טובה .
ממליצה מכל הלב לכל אדם , להורים , למטפלים , למסגרות של פנימייה , קיבוץ (ילדי חוץ ) לקרוא ספר זה ולהפנים .
ספר כואב שחובה לקרוא – זוהי ההגדרה שלי למסע הקריאה המטלטל הזה .
