יצחק חיים

הוֹלכת לִיפּוֹל עלי פְּצצה

עָל החיִים שׁלִי הוֹלכת לִיפּוֹל פְּצצה.

אוֹ משהוּ דוֹמה.

כּלוֹמר, כּמעט שְׁהִיא מכִילה חוֹמר נפץ מנפּץ ומפוֹצץ.

אבל יש בה יוֹתר כְּלְיה על כּל מה שְׁנראה וְנוֹדע עד עכשיו.

ואחריה תבוֹא הדְּממה וְהקץ למחשְׁבוֹת הטוֹרדנִיוֹת ולזִיכרוֹנוֹת המעִיקִים

זוֹ תהיה מְחִיקָה.

אכן זוֹ הפְּצצה.

אבל זה לֹא צְחוֹק כּיוון שְְׁ…

אֲנִי המטרה.

וּבחסד נהדר נוֹדע לִי קצת קוֹדם

מה הוֹלך לקרוֹת

כּך נותרה לִִי שׁנִיה אחת לבחוֹר

איפה להיוֹת.

ממ”ד, מקלט, שטח פּתוּח, אוֹ מנהרה?

אני כּמוּבן שׁאבחר בּשׁטח פּתוּח.

לספּוֹג הכּול ואז לנוּח

ולאט, לאט לצְמוֹח.

ולהכיל את הסבִיבה והמטרה אוֹלי

האִם ממ”ד?

ואז כל מה שׁבּנִיתִי סביבי נהרס, פּחוּס וּמיוּתר.

מלבד אחד

תמוּנה שׁעל הקִיר וחדר זעִיר

והמטבּח, המטבּח שׁבּנִיתִי במו ידיי לֹא נשׁאר ממנוֹ כּלוּם!!!!

גם לא קוּמְקוּם

אוּלי מקלט?

ואז ביחד עם כּוּלם. צוֹפה

למעלה, במעלה המדרגוֹת,

הקלוּ המיִם

האפשׁר לחיוֹת.

מצטוֹפף עִם כּוּלם אחוּז חרדה

מתבוֹנן בּעיני אִישׁה בועתה

וממלמל תפִילה.

אנִי שׂוֹנא להתפּלל בּצִיבּוּר בְּלִי כּוונה.

ואִם מְנְהרה?

אז אנִי כְּמוֹ חוֹלדה.

ממצמץ בְּלִי נחת,

בּוֹחן, מרִיח את השׁטח.

המלחמה עכְשׁיו היא על כּל נתח.

חלקִיק של רגע מלחִיץ

ואני עוֹד רגע נפִיץ

הפּצצה.

ואִם נאמר שׁבעוֹד שניה אוֹ שתיים אנִי אמוּת

אוֹ אחייה איפה כדי שׁזה יקרה?

 יצחק חיים, נשוי ואב לשלושה, חי ברמת גן. במשך שנים רבות עבד בעולם התיאטרון, והיום הוא טבח שממשיך לחקור את כוחה של המילה הכתובה.