רוני ליבנה, אישה, בת, אחות, אמא בת אדם ואדמה טוותה במים מילים מחשבות ורגשות שהפכו לשירה.
שיריה נחווים כיומן המתעד את העוצמות הרגשיות דרך פעולות לכאורה יומיומיות, דרך החושים- רעב, מבט, מגע והגעגוע. הידיעה שהוא יגיע… הגעגוע למה שתכף יעלם או ישתנה, למה שרחוק כמו לכוכבים…
את השירים כתבה לאורך עונה אחת המסכמת עשור של שינוי, השתנות, שהייה ולמידה. הם נכתבו לאורך מסע פנימי וחיצוני בנבכי הכימיה והאלכימיה של הגוף, הנפש, והתא המשפחתי.
ספר הביכורים של ליבנה “אני מים” רואה אור בתוך מסע במרחבי הים, היער והאדמה.