התרגשתי לגלות שהספר שרויטל כתבה לפני שנים יצא לאור, ויוכל להגיע לעוד המון ילדים! הספר מלא בסיפורים עליזים וציורים מקסימים, וגם נוגע קצת בקשיים ודילמות שיכולות לצוץ לילדים, ומטפל בהם ברגישות וברוך. חוץ מזה, יש משהו מאוד ישראלי בספר הזה, וזה מרענן. בקיצור, ספר מקסים ומומלץ מאוד!

כשרכשתי את הספר "סיפורי ששון הכלב ורקסי גם" עבור בתי הקטנה, חשבתי שהוא מחולק לפרקים באורך מושלם, אורך המתאים לקריאה לפני שינה. רק כשהתחלתי לקרוא לה הבנתי שאורך הפרק לא יכתיב את משך הקריאה, בתי לא הניחה לי להפסיק בסוף פרק והתחננה לעוד ועוד. הספר כתוב בשפה קולחת ובגובה העיניים ואף למבוגרים קשה להניח אותו. האיורים שלו מלאי חיים ומהווים חלק בלתי נפרד מן הטקסט. הספר פשוט נפלא. וגדולתו בשילוב מבריק של מילים פשוטות, חוויות מוכרות ועולם רגשי עמוק ועשיר. ששון ורקסי הם חברים טובים שלמרות היותם כלבים, חווים יחד את אותם אתגרים שילדים חווים ביומיום שלהם, כך שהקריאה על ששון ורקסי לא רק מפתחת הזדהות ואמפטיה בילדים (ואף בהוריהם...) אלא גם מקנה להם כלים להתמודדות. היחסים בין ששון ורקסי וכן בינם ובין אמא של רקסי משקפים ממש את חוויות חיינו, ילדים ומבוגרים כאחד ומעוררים בקוראים דילמות פנימיות. בתור אמא הרגשתי שהספר שיקף עבורי יחסי הורות וגרם לי לבחון מחדש את ההורות שלי. מנקודת מבטה של בתי, ראיתי את ההזדהות שלה עם הכלבים לדוגמא כשרקסי לא רצה לשתף את אמא שלו במה שחווה, חשתי את מעורבתה הרגשית בהתחבטות בינו ובין ששון מתי לשתף הורים ומתי לא והשאלה האם זו בכלל בחירה לגיטימית. הסיפורים משקפים עבור ילדים יחסים חברתיים ומעלים קולות מגוונים. לאור הדילמות הצפות והאינטליגנציה הרגשית המפותחת של רויטל כאהן יש והדמויות מנסות לפתור את הבעיה אליה נקלעו אך יש גם שהן מבינות שלא הכל פתיר. כמו שפלאם אומר על צליעתו "כי את זה, אי אפשר לתקן. אין מה לעשות" , ו-"ככה זה" הוא ההסבר היחיד שיש לששון להתנהלותה של האם. לא להכל יש הסבר, לא את הכל אפשר לפתור וגם זה – אומרת לנו רויטל כאהן בתבונתה וברגישותה – נורמלי ובסדר. לסיום, ספר שכולו הנאה צרופה שאפשר לקרוא שוב ושוב ושוב ומתאים לילדים בגיל גן כמו גם לאלו במחצית הראשונה של בית הספר היסודי וכמובן להוריהם.