חנן יניב

הספר הזה נכתב בדמי מאותו יום שבו זרקו אותי מהתיכון, אחרי שנים רבות של דימוי עצמי בגובה דשא דרך דוקטורט בטכנולוגיות למידה באוניברסיטה של מישיגן, ודרך היום ההוא (2010) שבו קיבלתי קביעות ואת התואר פרופסור חבר באוניברסיטה של קלגרי בקנדה ועד החזרה לארץ (2012), למכללות להכשרת מורים (סמינר הקיבוצים, מכללת קיי ומכללת ויצו בחיפה) ולמכללת אפקה להנדסה כמנחה פדגוגי של תוכנית המצוינים. עד היום אני עוד מנסה להבין, מה לא עבד שם? למה לא הצלחתי לשרוד בבית הספר ואחר כך הפכתי תלמיד מצטיין?
וכך, שנים אחרי, עדיין פעיל, עדיין זומם מזימות בתחושה של שליחות מתוך תקווה להניע שינוי במערכת החינוך, אני גם כותב בלוג זה עשר שנים ובו למעלה מ–180 מאמרים בשם “חינוך אחר”.
לא במקרה נקרא הספר הזה ארגז החול, אני מניח שהמונח הזה מתאר יותר מכול את אורח חיי. אני משחק, בונה, מחרב, בונה שוב. אני מזמין חברים לארגז החול, בונים ביחד, גדלים יחד… תמיד הייתי בארגז החול ומקווה להיות בו עוד שנים רבות – זה סם החיים שלי.