“הרקמה הסתגלנית ביותר בגוף האדם” – הוא הכינוי המכובד שהוענק לשריר הודות לקסמו ולאופן פעולתו המופלא, שמשכו וסִקרנו לאורך כל ההיסטוריה חוקרים רבים מתחומי מדעי הרוח והאומנות, מדעי החיים ומדעי הספורט.

הספר ‘דרכו של שריר’ צולל לדפי ההיסטוריה ומעלה מתוכם את החוקרים האלה, שעסקו בשריר ובדרך פעולתו. המסע ההיסטורי הזה עובר על פני האנושות משחר ימיה ועד היום וחוצה יבשות ותרבויות: מסין הרחוקה, דרך מצרים העתיקה, ועד הרנסנס באיטליה והעת החדשה.

חקר השריר התחיל בתקופות קדומות, כשבני האדם ניתחו בעלי חיים וגופות אדם בעקבות אמונות דתיות וחוויות מיסטיות. ניתוח הגופה התבצע אז כמופע רחוב, שמשך אליו קהל של אומנים וציירים אשר שילמו כדי לחזות בו. השינויים החברתיים, הכלכליים והטכנולוגים שבאו אחר כך אפשרו לחוקרים לחשוף גילויים מרעישים בתחום זה, שנעלמו מעיניהם של קודמיהם. כך, בהדרגה, התגלה מידע עצום שתרם והניע תהליכי הטבה בשימוש בשרירים בתחומי הרפואה והבריאות.

|’דרכו של שריר’ דן בהשתקפויות, באמונות וביחסים בין גוף חי ובין הבורא והיקום, ומתאר כיצד הם באו לידי ביטוי במהלך ההיסטוריה באיורים, במאמרים ובהמצאות טכנולוגיות. מי גילה את תופעת ה”התכווצות” ומתי? מהי ‘תאוריית ההחלקה’? מה הייתה תרומתם של גאלן, וסאליוס, מונדינו, בנימין דושן, מקס נורדאו ועוד לנושא השרירי? מה עשו המצרים בתהליך החניטה? מדוע ניתוח גופות נאסר בימי הביניים? ואיך קשור לכך הרומן ‘פרנקנשטיין’?

… “האם ליאונרדו דה וינצ’י בציורו את ה’מונה ליזה’ היה אומן גדול או מדען מעולה? אין להקל ראש בשאלה כזו, כי נקודת מבט של צייר אומן על גוף האדם שונה בתכלית מנקודת מבט של פיסיקאי או מתמטיקאי. בעוד שעולם המדע מתמקד בגיאומטריה, בפרופורציות, בחוקים פיסיקליים, הנדסיים ומתמטיים, ובשיטות טכנולוגיות, עולם האומנות מתמקד ביופי, בצבעים, בניגודים, בחלומות ובדמיון….”
(מתוך הספר)

זהו ספרו השלישי של פרופ’ אלי כרמלי – פיזיותרפיסט, איש אקדמיה, מרצה וחוקר בתחום השינויים בשרירי השלד בזקנה. קדמו לו הספרים ‘האנטומיה של מערכת התנועה’ (1993) ו’השריר – מבנה, תפקוד ופתולוגיה’ (2000) המעמידים גם הם במרכזם את השריר, אופן פעולתו ותפקידו.