“אימי לא שמעה את צחוקי ולא ראתה את הפה שנפתח לרווחה.
אימי לא שמעה את קולי שהשתנה בבת אחת כשחוטי הצמר נכרכו סביב שיניי. היא המשיכה להילחם ולהיאבק בסוודר הסורר שלבסוף נשלף החוצה מגופי בבת אחת. אנחת רווחה מהולה ביללות של אימה אחזו בה, כשראתה את שיניי בזוויות שונות ומשונות, ודם רב מרוח על פניי.
כתמי הדם לא פסחו על רצפת החדר, ורסיסיו נתלו ככוכבים זוהרים על סוודר הצמר הכתום והעבה שסרגה לי אימי בילדותי”.

לראות את הקולות הוא סיפור אישי המתאר חווית ילדות של בן שומע להורים חירשים, ועל המתח הזהותי בין שני העולמות. הסיפור מתרחש בשכונת העולים שמואל הנביא בירושלים בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים, על רקע המתח החברתי והעדתי ששררו באותה תקופה.
דמותה האמיצה ויוצאת הדופן של האם החירשת עומדת ברקע – “אם הבנים שמחה”, שנלחמה כלביאה והגנה על ילדיה בקולות המיוחדים לה ובשפה השמורה רק לה.
סיפור זהותי דרך מסע של קולות שונים ומשונים המלווים את הסיפור מעורר השראה, וקריאה לכל אדם לספר את סיפורו ולברר את זהותו.

שמוליק (שמואל) לוי, יליד ירושלים, עוסק בהוראה ובחינוך, מתגורר בירוחם.
ספרו הקודם: “לחנך באהבה” – פרשת השבוע ומועדי ישראל במבט חינוכי.