“אז מנקודת מבט מפוכחת יותר, עם חתיכת כאפה מצלצלת והתעוררות על חיי רציתי לומר תודה. תודה על השעון המעורר הזה שצלצל כמה שבועות לפני הזמן וכנראה הציל אותי מחיים בהם לא הייתי מכירה את עצמי.
ולרגל ההיכרות המחודשת, האלכוהול הנשפך וחישוב המסלול מחדש, רציתי לומר לעצמי, ללירון בת ה-36, מה לירון בת ה-20 הייתה אומרת לה, בדיוק אחרי צבא.
״את תתאהבי שוב. את תסתחררי. את תשחזרי אהבת נעורים, יהיו לך מחזרים, חלקם תרצי יותר, חלקם פחות. את תביני שעוד קילו על הגוף לא מוריד לך קילו מהנשמה. בימים שהכי לא תתלהבי מעצמך, יעופו עלייך. את תדעי שדווקא כשאת את, בלי עוד סלפי למצלמה, בלי רצון עז למחיאות כפיים מהקהל, דווקא אז פורסים לך שטיח אדום. יהיו ימים שבהם תלכי ברחוב “עם משהו שסתם זרקת על עצמך” ודווקא שם תביני כמה מתאמצים למשוך את תשומת ליבך.״

לאחר קצת יותר משש שנים בעיתונות הכתובה והדיגיטלית ולמעלה ממאה טורים ב”מעריב אונליין” לירון חאיק מעוז משתפת אותנו מה זה להיות “גרושה בלי בושה”. לירון מספרת מה קורה ביום שאחרי הגירושים, אחרי זוגיות ארוכה, עם תינוק בבית ואחרי עשור שלא הייתה במגרש הרווקות. לירון, בעלת תואר שני בדיפלומטיה מאוניברסיטת תל-אביב, מאמנת חדר כושר ואימונים אישיים, מלמדת את כולנו שהתואר הכי חשוב שאנו יכולים להצמיד לעצמנו הוא “מאושרים”.
בטוריה לירון מסתכלת בלבן של העיניים של דיכאון אחרי לידה, נוגעת בנושאים אישיים כמו הקפאת ביציות ומדברת בפתיחות משעשעת ובכנות נוגעת ללב על תקופת ההוללות עיר הגדולה ומה למדה על גברים ודייטים (“אם אני רוצה לדעת מה מזג האוויר, אני נכנסת לאתר היכרויות. שם כולם חזאים ששואלים איך את מעבירה את החום/קור ומציעים שיטות הסקה ומיזוג”). לירון מראה לכולנו שיש חיים מלאים אחרי הגירושים ושאחרי מסע ארוך אפשר אפילו למצוא אהבה בפסגת ההר.