ערב מלחמת יום הכיפורים התקיימה שיחה נוקבת בין ניצול שואה לבין בנו, קצין מודיעין, שניסה לשכנעו כי אין כל חשש ממלחמה קרובה. וכך הגיב האב:
“לי אין את המקורות הסודיים שלך, אך כאשר הנחש שותק בפתאומיות בלתי מוסברת ומנסה להסתיר את שיניו כנגן מפוחית פה, אני מתחיל להזיע… אינני מאמין כי הנחש החל פתאום להעריץ את באך, אלא כי הוא החליט לשנות את שיטותיו”.

עיקרו של הספר ‘כחרס הנשבר וכתמר יפרח’ הוא סיפור אהבה המתרחש במקביל לסיפור המלחמה. שני הסיפורים מסופרים במבט אישי והם מזינים זה את זה וניזונים זה מזה. ראשיתם בכישלון צורב, המשכם בהתאוששות כואבת וסיומם בקרן תקווה ובהתחדשות.
מהנושאים המועלים בספר: כיצד נוצרה ה”קונספציה”? מה טיבה של רוח האדם ששרדה וניצחה את התופת? מי ראוי להיקרא “גיבור” ומדוע? ומול כל אלה: מה קסמה של אהבה ראשונה, והאם היא תשרוד גם אם לא תתממש?

דוד לוריא מחזיק בתואר שני במקצועות ספרות עברית, היסטוריה של עם ישראל וארכיאולוגיה, והוא מסיים כיום (2021) תואר שני בחוג לפילוסופיה יהודית. קודם פרישתו עסק בהנדסת מכונות וכימיה. רק עשרות  שנים לאחר המלחמה מצא את הכוחות לחזור לאימת מאורעותיה.כתיבתו נעשתה מתוך היכרות קרובה וכואבת עם מציאות התקופה ומחדליה הצבאיים, אך בייחוד מתוך רצון ללמוד את לקחיו הכואבים של אותו מחדל מייסר, לבל יחזור עוד לעולם.
דוא”ל: dudiluria1@gmail.com