אסתי וינרוט פוגלר הייתה ילדה נאיבית עם דמיון מפותח.
באחת השבתות היא התארחה עם משפחתה בקיבוץ ובלילה הייתה דממה.
הצליל היחיד ששמעה היה צרצור צרצרים, ובתור ילדה היא חשבה שככה הלילה נשמע.
כשגדלה הרגישה שהיא חייבת לילדה שהייתה את הסיפור הזה והחליטה לפתח את אותו רעיון.
הספר "הרעש של הלילה" מספר על גמד שלקח על עצמו משימה מיוחדת- לחפש את הרעש של הלילה כמתנת יום הולדת. הגמד לא בטוח שיצליח במשימה אך נחוש בדעתו לשוב הביתה בזמן עם פתרון לחידה.
בראיון עם ענת כהן אסתי סיפרה לה כיצד הספר נולד, על תהליך הכתיבה, ועל המסר של הספר, לפיו כל אחד צריך למצוא את המנגינה המיוחדת שלו.
															
כמה נחמד שאסתי וינרוט פוגלר מצאה את הרעש של הלילה, גם אם זה רק צרצור של צרצרים! אני ממשיך לחפש את המנגינה המיוחדת שלי, אולי היא נשמעת כמו קולות מתוסכלים ברחוב שלי בשעה שמונה בבוקר. תיקון: בשעה שמונה בערב, כמובן. מעולה שיש סיפורים שמזכירים לנו לפעמים שגם צרצר יכול להיות ההפתעה הכי טובה של הלילה!watermark ai
Your authenticity is what sets you apart. Thank you for being true to yourself and your readers.
It was both fun and informative, thanks!
Where there is a will, there is a way.
You choose peace or war?