אייל לרר
אייל לרר, בן שישים וארבע, בן למשפחת המייסדים בנס ציונה, משתף בסיפור חייו הבלתי ייאמן, שבו התמכר לשתייה המרה והתמודד עם השלכות ההתמכרות בכל מהלך חייו. ברקע, סיפור אהבה בלתי אפשרי ונוגע ללב שנמשך חמישים שנה.
הגר הירש
הגר הירש גילתה את אהבתה לכתיבה בכיתה ד’ כאשר המורה נתנה משימה לכתוב סיפור על סירה שהייתה מוצגת בחצר בית הספר. מאותו היום היא המשיכה לכתוב סיפורים, והשתמשה בהם כדי לבטא את עצמה. לבטא את החוסרים שלה, את החלומות שלה, ואת האופן בו היא רואה את העולם. אהבה שמנה הוא הספר הראשון שלה אשר יוצא […]
רוגברט פולאקה
שמעון שחרור
שמעון שחרור, יליד חיפה 1951. מתגורר ביישוב הקהילתי גבעת אלה שבעמק יזרעאל והבעלים של חברת שיווק זה שלושים שנה. נשוי לאישה מופלאה, אב לארבעה וסב לשישה נכדים ונכדות – הקוראים הנלהבים הראשונים של סיפורים אלו.
גילה צור
רוני שרון
מאחורי המראה השברירי, תחת מעטה של שתיקה, מסתתרת לוחמת. בין הקירות החשופים, בין החדרים הריקים בבית הנטוש, מסתתרת נערה. בתוך הנפש הפצועה והמצולקת, בין ההריסות והשברים, מסתתרת אישה חזקה. כיהלום הנחלץ מהפחם, הייתה מוכרחה לחלץ עצמה מהמצוקה, ההזנחה והרעב. החיים לא חייכו למירי פור כשהיא נולדה. חייה מילדות ועד בגרות, רצופים היו באלימות והשפלה, גילוי […]
מעיין רוזן
מעיין רוזן גרה ביישוב קטן בגליל המערבי ומעבירה את זמנה החופשי בטיפוס על עצים. היא נהנית לשרוק עם ציפורים ולהמציא סיפורים על בעלי חיים ועל הכוכבים במרומים. אלה עופר היא דודה גאה המתגוררת בקנדה הרחוקה. היא אוהבת לחפש סנאים ובונים במהלך טיולים, לצייר ולעצב בגדים מיוחדים. אלה ומעיין הן חברות טובות עוד מהימים שבהם היו […]
מאי קלדרון
מאי קלדרון, ילידת 1994, סופרת ורקדנית בסגנונות היפ הופ ו־”Heels dance”. מאי שמה לה למטרה לקרב נשים לעבר שיח פנימי חיובי וכך לקבלה עצמית, לאהבה עצמית ולדימוי גוף חיובי באמצעות עולמות הכתיבה והריקוד.
פרופ' אלי זמסקי
פרופ' אלי (אליעזר) זמסקי נולד בראשון לציון. קיבל את תאריו – בוגר, מוסמך ודוקטור – מהאוניברסיטה העברית. לימד וחקר בה עד שנת 2006, עת פרש לגמלאות כפרופסור מן המניין. המחבר זכה פעמיים בפרס המרצה המצטיין של האוניברסיטה העברית. כיהן כפרופסור אורח באוניברסיטאות הרווארד, יוטה, פנסילבניה, וויסקונסין וצפון קרולינה, שם גם לימד קורסי קיץ. עמד בראש […]
ג'ואי הבר
ג'ואי הבר, יוצרת לילדים ולמבוגרים שצועדים לצידם. לכל ילדי "הגנונית שלנו", 2002–2012. למשפחתי האהובה ובעיקר לנכדיי, שהם הכוח וההשראה. ללא צל של ספק, בזכותכם שמור בליבי סוד הבצק.
