יובל ניסני
אסף עינצ'י
בן 33, יליד חיפה, שמן בדימוס בגוף, שמן נצחי בראש. פתח תקוואי ארעי, נשוי לאשת חלומותיו שחולמת על ילדים לא שעירים (עיראקי), מתעב כאלה שמסננים אותו בהודעות, ממציא ומשחק עם מילים, סופר, מחבר הרומן "המשוגע האחרון שנותר שפוי". משוגע על לטייל בעולם, אוכל-כל (חוץ מכבד עוף, אניס ותפוז סיני), בלוגר אוכל ומבקר מסעדות בבלוג שלו […]
ליאב אברהם
ליאב אברהם, בן 24 , יליד העיר טבריה. החל את דרכו באנונימיות מוחלטת באתר הכתיבה MyPen. ספר זה נולד בזכות התגובות והשיתופים לסיפורים שגלשו מהמגירה ופורסמו במקומות שונים ברשת. העולם אהב, חיבק ואט-אט דחף את הכאב והלב התמלא שוב באהבה, כזו שהפכה לספר ממשי.
יואב ערד
יואב ערד, חי חיים מעניינים ומלאים, סוערים ומלאי עשיה, חווה הרבה הצלחות וגם ידע כישלונות. בעברו קצין בקבע, מתיישב ויו"ר הוועד במושב שהיה ממייסדיו בצפון סיני, איש עסקים, שהה בשליחויות בחו"ל מטעם מוסדות לאומיים כמנהל ונציג, ניהל נציגויות של חברות מסחריות ישראליות וזרות בחו"ל, היה הראשון שהוציא קבוצות של נוער ומבוגרים מאמריקה הלטינית למצעד החיים, […]
רום מילשטיין
ספר הביכורים של רום מילשטיין מתאר את חווית החיפוש אחר האהבה מנקודת מבטה של המספרת, על ידי תיאור מערכות יחסים אותן היא מכנה "כמעט אהבות". באופן זה היא מזמנת התבוננות ייחודית, מטאפורית והומוריסטית על סיטואציות אותן כולנו חווים.
יצחק לץ
יצחק לץ הוא עורך בכיר, מנחה של סדנאות כתיבה פופולריות ובמשך שנים רבות היה עיתונאי. "לא בגדתי" הוא ספרו השלישי. שני ספריו הקודמים, "אין אישה בלי אש" (הוצאת "כתר") ו"כתף להניח עליה ראש" (הוצאת "פרדס") זוכים להצלחה מרשימה. ספריו "כתף להניח עליה ראש" ו"לא בגדתי" מתורגמים לאנגלית ומופיעים החל מקיץ 2017 ב"אמזון".
פנחס ורחל כפיר
פנחס כפיר נולד ב – 19 בינואר 1932 בעיירה אילוק, במדינת קרואטיה, ששכנה על הגדה הדרומית של הנהר דנובה. המדינה הייתה שייכת לממלכת יוגוסלביה של העמים הסלביים הדרומיים, ממלכה שהייתה קיימת רק 20 שנה, בין שתי מלחמות העולם
מיקי בן-שמואל
אהרון גלברג
אי שם בשנות ה-80, גדלתי בעיירת פיתוח, שעיצבה את ילדותי ואותי. ספר הביכורים שלי, "הבלוק עם הגשר", הוא אסופה של סיפורים קצרים המפגישים בין מצבי חיים משגרת היומיום של כולנו בדיוק אבל גם הרבה בערך, סיפורים על רגעים ואנשים מעניינים, שלרוב הם שקופים, שקולם לא נשמע, אבל מהדהד ממרחק הזמן, אלו הם אנשי העיירה בה […]
רחלי גנון
אני מתקשרת, מדברת, מתווכחת, רוקדת, שרה, ובעיקר כותבת, באמצעות העצמי הגבוה שלי, שהוא חלק בלתי נפרד ממקור כל שישנו. מרגע התמזגותי עמו במפץ ההארה, דרך כל רגעי ההתעוררות הרבים שבאו וממשיכים להגיע.
