“מודל לחיקוי”. זהו צמד המילים הנאמר בהקשר שלי יותר מכול במהלך שנותיי ככדורגלן.
בהישמע צמד מילים זה, תמיד השפלתי מבט במבוכה והסמקתי. כעת הגיע הזמן להתגבר על פחדי החשיפה ולשתף מה גרם דווקא למילים אלו להיאמר בתדירות כה גבוהה. זוהי שליחות, מחויבות.

שש הוא מספר קבוצות הכדורגל ששיחקתי בהן.
שש הוא המספר שאיתו אני מזוהה יותר מכול.
מבין כל המספרים נראה כאילו שש ביקש אותי, ולא אני אותו.
בהופעתי הראשונה במדי הנבחרת הלאומית הדביקו לי אותו.
כאשר עברתי לשחק בספרד, העניקו לי אותו.
בגרמניה שמרו עליו במיוחד עבורי, ואני סירבתי לו.
שש היה סבלני וחיכה עד שארצה אני בו.
וכשהרגע הגיע ושש ואני נפגשנו, הוא התנוסס על גבִּי עד משחקי האחרון.

“6” פורסם אחרי לבטים רבים – הרי אני בסך הכול בחור ביישן אשר מילדותו רדף אחרי חלומות צנועים והוגדר לרוב “עוף מוזר”. ואני באמת “עוף מוזר”, “עוף החול”, ועליו אספר לכם בכתובים.
בדמותי כשחקן כדורגל היה רב הנסתר על הגלוי, אבל לא בספר זה.