הספר שלפניכם הוא מסע של אישה אל הים. אומנם היא עוברת במקומות שונים, בארצות שונות, בנופים שונים, אבל המסע הוא בראש ובראשונה ובסופו של דבר אל הכחול הגדול והבלתי נגמר. בתוך כך היא מגלה שכמו שיש כוח כבידה שונה במרחבי הים, כך גם יש משמעות מעט שונה למילים. מילים כמו אדמה, אימא, בית, גבר, יין או רוח, מקבלות משמעות שונה כשאת בים.
התרבות המערבית מתחילה כשהגבר בה"א הידיעה, אודיסאוס, יוצא אל מרחבי הים התיכון. אבל מה היה קורה אילו פנלופה, אשתו של הגיבור רב־המעללים והתחבולות, הייתה יוצאת איתו למסע? מה היו החוויות שלה מהמסע הזה? ויותר מכך, באיזה אופן היו מסופרות עלילות המסע? על שאלות אלה ואחרות מבקשת ג'ודי גונן לענות בספרה החדש "שפת הים" שמספר על חוויותיה כאחת מצוות של שניים, שחי את חייו על פני הגלים.
הספרות העברית לא משופעת בסיפורי ימים ויורדי ים, ודאי לא כאלה שגיבוריהם הם נשים. למרות כל המהפכות האידיאולוגיות, בספרים תפקידיהם של הנשים והגברים נותרים מסורתיים. גברים יוצאים למסעות על פני היבשת, ואילו מסעותיהם של הנשים הם פנימיים, אינטרוספקטיביים. אלא שכאן אנחנו פוגשים ספר מסוג אחר ומספרת מסוג אחר שלוקחת לעצמה את החירות לספר את מה שאחרים לרוב לא היו מבחינים בו כלל. זהו ספר שמתאר את חוויית הים כמו שאף גבר לא יכול היה לתאר אותה.

ג'ודי גונן היא פסלת ומטפלת באומנות.
"שפת הים" הוא ספרה הראשון.

הסיפורים והרהורים שבספר נאספו במהלך מסעות שיט ארוכים ברחבי הים התיכון, באוקיינוס האטלנטי, בים הצפוני, בים הבלטי ובנהרות צרפת, בלגיה והולנד.