"תרגולת בסיסית ואנחנו בפנים. נעמדים שנינו במקום, קפואים למראה הזוועה שנגלית בעיגולי היראורים. לא עוד פיצוצים, לא עוד רעש ירי ופגזי טנק אלא רק ריח הדם המתכתי שנדחק בכוח לאף…
המוות. הכישלון. הבושה. האשמה. כיצד אפשרנו לדבר להתרחש…"

פעילות אחת, לילה אחד, חדר אחד, ותאריך אחד שחדרו בעורמה לחייו הפרטיים של ג'ון, לוחם קומנדו אמריקאי לשעבר, ושל אשתו בילי, צלמת מוערכת במנהטן. בין היתקלות צבאית אחת לאחרת, לצד תופעות לוואי הרסניות וכמיהה למרחב בטוח – מסֵכת הפוסט-טראומה מתהדקת, התקשורת מתפספסת, ומכאן הדרך להחלטה הרת גורל מתקצרת.

באנלוגיה למלחמת "חרבות ברזל" יונתן נוגע בבטן הרכה של כולנו. הוא מאפשר חיבור והזדהות ללוחם הנמצא בשדה הקרב, ובמקביל גם אפשרות לראות את הדברים מנקודת מבטם של הדואגים מהבית, ואת ההשפעות על מערכות היחסים שלהם. סיפור שנלקח ממקום ומזמן אחר, אך למעשה מחובר לימינו אנו בתקופה זו.