כ”א באלול תשס”א, מוצאי־שבת, הלילה שבין ה־8 ל־9 בספטמבר 2001. זה עתה הסתיימה אמירת הסליחות הראשונות, המבשרות את בואם של הימים הנוראים העומדים בפתח.
כשמילותיו המרגשות של הפיוט ”במוצאי־מנוחה קידמנוך תחילה…” עדיין מהדהדות באזני, יצאתי מבית־הכנסת, המצוי ברחובה הראשי של העיר. השעה היתה כבר קרובה לחצות. קומץ המתפללים שסיימו עימי את תפילתם פנו איש– איש לביתו – בהותירם את הרחוב המואר באור עמום, שומם מאדם.
על רקע הדממה שהלכה והשתררה על הרחוב ויושביו, נדמה היה
לי שאני מזהה מאי־שם רעם של תופים, מאלה המשמשים למסדרים צבאיים – צליל עמוק, קצבי ודרמטי, שנשמע הולך וקרב.
אינסטינקטיבית, הפניתי את ראשי לעבר מקורם של הקולות התמוהים – אולם פרט לשני ישישים שעדיין נותרו ברחוב, לא גיליתי מאומה. המפתיע מכל היה שאיש מלבדי לא הבחין ברעש יוצא־הדופן, והדבר היה לפלא בעיני – מאחר שמרגע לרגע הלכו הקולות וגברו.
לפתע, הבחנתי בדבר־מה…
במילים אלה נפתח סיפורו האישי של גיבור הספר ברצף אירועים מסחרר, הפותח לקורא צוהר לשבוע של “ליל־הבדולח”, ערב מלחמת העולם השנייה – מבעד לעיניו של קצין בכיר בצבא הגרמני. היצירה מטלטלת את הקורא במימדי הזמן והמרחב ומותירה אותו בתום הקריאה עם השאלה המהדהדת: “היה או לא היה ?”.
המחבר החל לכתוב את ספרו זה בשנת 2001, וההחלטה להוציאו לאור התקבלה לאחר התלבטות ממושכת, אשר במהלכה התייעץ עם ניצולי־שואה, חוקרי־שואה ובני הדור השני והשלישי לשואה.
על המחבר: נולד בירושלים בשנת 1952 להורים שעלו מפולין בראשית שנות ה־30. בוגר בית הספר התיכון שליד האוניברסיטה העברית.
שירת באחת מיחידות המחשב בצה”ל, ועוסק מאז ועד היום בתחום התוכנה ומערכות־המידע. סיים בהצטיינות תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטת תל־אביב. לפני כ־35 שנים חזר בתשובה.