“לא אחת אני חש כיום שאף על פי שהזמן, הזמן שלי, מתקצר והסוף קרב – יש בידי מלוא הזמן; שאף על פי שהזמן רץ, באמת רץ, על פי רוב אינני מבוהל מכך. עולה בי ההכרה בערכו הסגולי של ההווה, של העכשיו… יותר ויותר אני מכיר בכך שהמשמעות הראשית בחיים מכוונת למה שאני עושה עתה”. (מתוך תובנה ז’)

י”ח תובנות בספר, מנוסחות בתמציתיות על ידי המחבר, כמה מהן תואמות את ההגות האקזיסטנציאליסטית. הן סובייקטיביות, מבוססות על ניסיון חייו, אבל יש בהן חוכמה שעשויה לגרום לקוראים, זקנים וצעירים, להזדהות עם תוכנן ולפחות לנהל דיאלוג עימן.

ישעיהו (שייקה) תדמור, יליד 1934, חיפה. מחנך, מנהיג חינוכי, חוקר, בעל תואר PhD, פרופסור-חבר בחינוך. מילא תפקידים מגוונים ובהם מנהל בית הספר הריאלי העברי בחיפה, ראש מכללת לוינסקי לחינוך ויו”ר התנועה להעצמת הרוח בחינוך. פרסם שמונה ספרים, האחרון “חינוך – מהו לי?”. פעיל במסגרות חברתיות  העוסקות בחינוך ובערכי דמוקרטיה והומניות, כותב ומרצה.

לנטע ולו שני ילדים: יפעת, הנשואה לנחי, ועידו, הנשוי לשָלֵו. נכדיו הם לי, הנשואה לזוגתה גילי, בן, ותום הנשוי לקרן ולהם שתי בנות, אליה ויהלי – הנינות.
בן (BENO) רוטנברג, נכדו של המחבר, יליד 1984 , חיפה, גר בתל אביב, צייר-אמן ומקעקע. סגנון עבודותיו הוא פופ-ארט עתיר דימויים וצבעים ומתובל בהומור.
הוא יצר עד כה מאות ציורים. התמחה בין השאר בציור על אובייקטים קטנים וגדולים – נעליים, פלים, צעצועים, סקייטבורדים, אופנועים, מכונית ואוטובוס – ובציורי קיר גדולים, אחד מהם במועדון הבארבי בתל אביב.