"והמעגלים מתחילים בקטבים והם מתגלגלים אט־אט זה לפתחו של זה, מזינים זה את זה ונופלים שדודים זה בחיקו של זה. מקור הערגה – הפיכחון, מקור התהילה – הכישלון, מקור ההתנערות – הקיבעון, ומקור הזלילה – השאפתנות והרעב להישג הגדול. וההתמכרות מתדפקת לה על דלתות השעמום והשעמום מתחלף בהיסטריה. והגלגל סובב. ההיעדר מזמין תשוקה, הכישלון – מזמין תהילה, הקיבעון – התנערות, ולפתח ההישג חדוות הזלילה והנהנתנות. ובני האדם בנו גדרות, והגדירו זהויות, והגביהו חומות, ולחשו אהבות והפיקו תעודות, אך את המעגלים הם לא הצליחו לפרוץ. והם חיו בלהט, בכאב מזכך, בתקווה שאולה, ברגיעה על בלימה, ונחת על חודה של שערה, והאבן לעגה לקשת, והעובר לרחם, והשאלה לתשובה, והרוכסן לשתן, והמקהלה השתתקה וסייעתא דשמיא נסתלקה. ורבי יוסף שטח בפני משוש כל הארץ את תמצית חייו בטרם חורבן."

החברה הישראלית רואה עצמה כל יכולה ועטופה במונחים של כוח וגבורה. והנה, רבי יוסף, ורבים כמוהו, מהווים סמל לעורגים למציאות, שראשיתה חלום.

פרופסור שאול משעל לימד בחוג מדע המדינה באוניברסיטת תל-אביב, ועמד בראש החטיבה למזרח תיכון באוניברסיטת רייכמן, וכן באוניברסיטת ייל שבקונטיקט, ארה"ב. חוקר אורח במרכז ליחסים בינ"ל באוניברסיטת הרווארד ועמית בכיר בבית הספר לבריאות ציבורית באוניברסיטת הרווארד. חוקר הפוליטיקה הפלסטינית ומייסד המרכז לחקר החברה הערבית בישראל. מחברם של ספרים ומאמרים בנושא הערבי והפלסטיני.