לְזוּג פִּילִים בַּסָּפָארִי נוֹלְדָה פִּילָה מְתוּקָה וּשְׁמָהּ לָלָה. לָלָה הָיְתָה פִּילָה שְׂמֵחָה וּמְאֻשֶּׁרֶת בַּעֲלַת תֵּאָבוֹן בָּרִיא, אוּלָם בְּעִקְבוֹת מִפְגָּשׁ עִם אַיָּלָה רָזָה וּקְלִילָה הִיא פּוֹתַחַת בְּדִיאֵטָה.
עַד מְהֵרָה נֶחְלֶשֶׁת לָלָה, הַחֵדֶק שֶׁלָּהּ מְאַבֵּד אֶת הַבָּרָק שֶׁלּוֹ, וְאֵין לָהּ כּוֹחַ אֲפִלּוּ לְהִשְׁתַּכְשֵׁךְ בַּבְּרֵכָה. דִּיאֵטָנִית-פִּילָה מַגִּיעָה לַסָּפָארִי כְּדֵי לִבְנוֹת לְלָלָה תַּפְרִיט, וְלָלָה לוֹמֶדֶת שֶׁעָלֶיהָ לְקַבֵּל אֶת עַצְמָהּ בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהִיא.
בַּמְּצִיאוּת שֶׁל יָמֵינוּ, מְצִיאוּת רְווּיַת סְטֵרֵאוֹטִיפִּים וְשִׁפּוּטִיּוֹת בְּיַחַס לָאֹפֶן שֶׁבּוֹ גּוּף צָרִיךְ לְהֵרָאוֹת, הַסִּפּוּר הַזֶּה מַצִּיעַ דְּמוּת יִחוּדִית וּ”בִלְתִּי מֻשְׁלֶמֶת”, שֶׁאֲהוּבָה בְּשֶׁל מִי שֶׁהִיא, בְּשֶׁל שִׂמְחָתָהּ וְטוּב לִבָּהּ, וְלֹא בְּשֶׁל הַמַּרְאֶה הַחִיצוֹנִי שֶׁלָּהּ. מֶסֶר זֶה, שֶׁמֻּנְגָּשׁ לַגִּיל הָרַךְ בִּכְתִיבָה קְלִילָה, מְלֵאַת קֶסֶם וּמְחֹרֶזֶת לְהַפְלִיא, הוּא בַּעַל חֲשִׁיבוּת מַכְרַעַת לְדִמּוּי הַגּוּף שֶׁל יְלָדֵינוּ.

זהו ספרה הראשון של הסופרת מלכי מוספי, מורה ומחנכת לגיל הרך בעברה. במהלך עבודתה ומהיכרות עם תלמידיה ראתה שנושא דימוי הגוף תופס חלק נרחב בחיי הילדים. ספרה הפילה ללה נועד לכל אותם ילדים שמתביישים בגופם ורוצים להידמות למישהו אחר. מלכי נשואה, אם לשניים וגרה בירושלים, והיא מתארת את עצמה כ”שמנמנה ולא מתביישת במראה שלה”.