“פעם, במושבה של טרמיטים, החליטו בן אחד ובת אחת…”
דורי הרימה את היד והצביעה על התקרה. ניסיתי להמשיך בסיפור ובה בעת הבטתי למעלה וניסיתי להבין על מה היא מצביעה. מאוורר התקרה הסתובב לו. חוץ ממנו לא ראיתי שום דבר חריג. היא מתחה את ידה הכי גבוה שאפשר.
חיפשתי שוב, אולי קצת אבק בפינת החדר? אולי עכביש שמטייל למעלה? היא נחרדת אם יש איזה שהוא חרק שחולק איתה את אותו חלל.
בסוף נכנעתי. “מה? על מה את מצביעה?” שאלתי.
“אני מצביעה כדי שתדע שיש לי שאלה. כמו בכיתה. מה זה טרמיטים?”

באחד מימי הסגר בתקופת הקורונה, תקופה בה לא ניתן היה להחליף ספרים בספריות חיפש אב איך לגוון את שגרת סיפורי נסיכות שסיפר לביתו בת ה 8 (דורי-דור) כסיפור לפני השינה. הוא החליט לאתגר את עצמו ואת ביתו במאמרים שהשיג אודות חיי החרקים בטבע וכן שימושים שהאדם למד לנצל את החרקים לטובתו. התוכן הלא שגרתי העלה אינטראקציה מרתקת ומשעשעת בין האב לבת אשר להפתעתו גילתה עניין ושאלה שאלות שעל חלקן גילה שקשה לו לענות.

אביב רבינוביץ, נשוי ואב ל 2 בנות, כותב ספרי ילדים בעיקר ונהנה לספר לאנשים סיפורים בשטח, תוך שהוא לוקח אותם לטיול בג’יפ שלו.