“יוסף הוא אכן בעל החלומות. הוא יודע לחלום, וחלומותיו הגדולים מפעמים בו ומפיחים בו רוח עיקשת של אמונה, יושר ופעולה יוצרת. מתוך סיפורו הקשה הולך וצומח יוסף חדש – זה שיממש את חלומותיו של יוסף הנער. זה שכולם ישתחוו בפניו. לא מתוך מקום ילדותי, זחוח ומתנשא, אלא ממקום ראוי, שקול ובוגר.
על אף מאורעות חייו הקשים, יוסף לא חדל לרגע לחלום, להאמין ולפעול. לכולנו יש חלומות, חלקם חלומות גדולים. אבל אז אנו פוגשים את החיים, את המציאות הקשה, נדמה לנו שחלומותינו מתרסקים – ואנו נופלים בפח ומתפתים להפסיק לחלום.
אנחנו אפילו מתבלבלים וקוראים לזה בטעות ‘להתבגר’, ‘להיות ריאלי’. מתוך האכזבה והייאוש אנו עלולים אף לוותר על ערכינו המוסריים ברגע של מבחן קשה. יוסף מלמד אותנו לא לוותר על החלומות, גם כשנראה לנו שאי אפשר להגשימם. הוא מלמד אותנו לכבד את החלומות, שלנו וגם של אחרים – כי בסופו של דבר מן החלומות הללו תיברא המציאות.
לא להפסיק לחלום, משמעו לבחור בחיים”.

כוכי מגישה בפני הקורא פרשנות ייחודית, המשלבת בתוכה חזון חינוכי עמוק ומקיף עם כלים יישומיים לצמיחה ולהתפתחות חינוכית ואישית. באופן אחר ומפתיע היא מצליחה לשלב בין סיפורי התנ”ך למסע החיים על האתגרים שבו, ובין רעיונות מופשטים למערכות ארגוניות וחינוכיות, כל זאת מתוך ניסיון רב שנים במערכות החינוך, במגוון תפקידים ועמדות.
לאורך שנות עבודתה הרבות ראתה וחוותה תמיד את החיבור העמוק והפורה בין עולם החינוך למקורות היהדות שמהם ינקה, ומתוך החיבור הזה מצאה עצמה צועדת בדרך חדשה, מסקרנת ופורייה.

כוכי כהן –
אשת חינוך, מורה, מחנכת, מנהלת ומרצה, מעבירה השתלמויות ומדריכה מורים ומנהלים, בעלת תואר שני בהתנהגות ארגונית. למדה NLP ותיאטרון.

אם לאורי ושחר.