גביש הנשמות
הבזק של אור סנוור את עיניו של נלסור לרגע, ומייד אחריו נפער קרע במציאות – מעגל מושלם של אש תופת, כשלהבות לוהטות וחורכות פורצות ממנו לכל עבר.
סרין פנתה אליו, קדה בפניו במחווה מוגזמת מדי, עיניה רושפות מזעם וחֵמה. היא הישירה אליו מבט מלא שנאה, ובטון הארסי ביותר שהצליחה לגייס, אמרה, "כרצונך, אדוני."
שוליית אלכימאי מחפש אחר אהובתו שנחטפה.
אישה שבורה רודפת אחרי קצה חוט למציאת בעלה, שנעלם ללא עקבות.
לוחם פראי מנסה להוכיח את עצמו בפני מנהיגו ומורהו.
אבירה חסרת פחד מחפשת משמעות לאמונתה.
בעיירה קפואה ומרוחקת, בקצה העולם, מצטלבות דרכיהם של הארבעה, מתנגשות במערבולת של מסתורין ומתח, וסודות כמוסים וחבויים נחשפים.
גביש הנשמות הוא ספרו החמישי של אילן גוייכמן.
קדמו לו הספרים נר האמונה (הוצאת EPUBLISH), וטרילוגיית אסירי הנבואות – תחיית האגדות, מגן הלהט ומישורי הטבח (הוצאת ידיעות ספרים־משכל).
אילן, יליד 1983, נשוי לניצן, אב לרוני, אופיר ומאור + כלב ואוגרת, מתכנן ערים במקצועו ומתגורר באשדוד.
ספר פנטסיה מאד מותח, ממש נהניתי ממנו. היו חלקים שממש היה לי קשה להפסיק לקרוא
הספר להבנתי ממשיך את הסיפור מהספר הקודם שלו, נר האמונה אבל אני לא קראתי אותו (עדיין) ולא הרגשתי שהיה לי חסר משהו בסיפור או בעלילה ככה שאפשר גם להתחיל איתו והכל יהיה סבבה.
הסיפור מספר על 4 דמויות שכל אחד בדרכו ומסיבותיו מובל אל עיירה רחוקה בצפון, שם דרכיהן מצטלבות והעלילה משתלבת. הכתיבה מפורטת ונהדרת אני מאוד אוהב את תיאורי המקום והדמויות כתובות מצויין, יותר מזה אני חושב שזה הספר הראשון שבו הצלחתי להתחבר גם לנבלים של הסיפור מרוב שזה כתוב טוב ומשכנע והגבול הזה שבין טוב לרשע נמצא על גבול דק ויש בו בגרות כזאת שלא הכל זה שחור ולבן.
אהבתי שהקסם בעולם הוא פשוט ומגיע ממקור אלוהי ויש התעסקות באלכימיה, אין הרבה גזעים שונים אבל זה לא הפריע לי.
מאוד נהנתי מהפרקים שחיברו את כל הדמויות יחד וסיפרו את נקודת המבט של כולן ביחד שהדגישו את החיבור של כולם לאותו קו עלילה.
אחד הדברים שאני הכי אוהב בספרי פנטזיה אלה המפות בספרים וברוב הספרים יוצא לי לחזור המון פעמיים למפה, במקרה של הספר הזה מכיוון שרוב העלילה מתמקדת באזור דיי מצומצם לא השתמשתי הרבה במפה הגדולה וזה היה לי קצת חסר שהמיקוד הוא באזור קטן. אולי מדובר בסדרת ספרים והסופר בחר להתמקד באזור הזה אבל אני לא יודע.
דווקא למפה של העיר יצא לי לחזור המון ואם נרחיב רגע עליה קודם כל רואים שהיא מתוכננת ולא זרקו סתם מבנים ויש היררכיה בין הרחובות ומרקם אמיתי שאני לגמרי מדמיין את עצמי משוטט בה ושותה קפה באיזו כיכר עירונית קטנה.
סליחה על החפירה של המפות אבל זה מסוג הדברים שמרגשים אותי בתור אדריכל 😅
בשורה התחתונה אני ממש ממליץ על הספר, הוא כתוב מעולה ובאמת היה קשה להניח אותו מהיד, הדמויות מעניינות והעלילה מספרת סיפור שלם.
והכריכה! ובאמת אחת הכריכות היפות שראיתי בשנים האחרונות.
ספרים נוספים
טוען
