“אבי הסתגר, ממש כך, בביתו של אפרים עד שחש בטוח דיו ליצור עימנו קשר. המסר היה חד וברור: קחו מזוודה אחת או שתיים, העמיסו בתוכן מעט בגדים חיוניים, הניחו את הבית כמות שהוא על רהיטיו וחפציו וצאו בחשאי אל הרכבת לקזבלנקה, שם אפרים ימתין לכם… הותרנו הכול מאחורינו ולא נפרדנו אפילו משכנינו, שהיו לנו כמשפחה…”

ילד, גם אם באת מרקע קשה, מוחלש ומעיק, אל לך לבטל את עצמך. האמן בכוחך ותפוס בשתי ידיך כל הזדמנות טובה הנקרית בדרכך. רק כך תוכל להגשים את חלומותיך. וזכור, האדם לא תמיד חי על פי תוכנית קבועה מראש.

חייו של שלום בן דיין הם בבחינת מסע ארוך ומורכב של נפש ומעש, אשר הותיר מקום צר מאוד ליצירה שהתבטאה בכתיבת שירים ומסות קצרות מעט לעת. הספר הוא ביטוי אמיתי ראשון לאהבה כבושה שנחלצה סוף-סוף מכבליה – הכתיבה.