ואותו חסק’לה מתרווח בכיסאו ואומר, “היכן אחזנו? אה, כן. אחזנו בלילה הראשון שבו ישנתי ביניהן, בין שתי האחיות. כבר אז ידעתי שהן גורלי, והקשר איתן לא ינותק. אל תשכחו שנותרתי לבד בעולם, ללא קרוב משפחה כלשהו וללא צלם איש מוכר מעברי. והתחושה, כאילו הוטלתי משמיים לעולם הזה. הראשונה, הצעירה ביניהן, לחשה לי שניעור בה ‘האדם’, וחזרו בה תחושות שלא הכירה כלל, ואמרה לי ביידיש שהיא שמה ליבה כי לא יבשה הבאר – כך בשפתה הציורית משהו, ואם אעזבה אי פעם היא תהרוג עצמה.
ומצד שני, הבכירה ששמעה את לחישת אחותה, ואשר היא עצמה ידעה גבר על אף ששכחה טעמם של דברים, לוחשת באוזניי, ‘תעשה מה שאתה צריך ומה שהיא צריכה, ומחר בעזרת ריבונו של עולם וברשותו, יבוא תורי.’ וזאת מרים כאילו קוראת את בושתי וממשיכה ולוחשת, ‘הרבה עושים זאת בחדר הזה מחשש שמא זו ההזדמנות האחרונה שניתנה להם בחייהם לעשות זאת.'”
מתוך הסיפור “ארבע מלכות”

“ארבע מלכות” הוא ספרו השלישי של המחבר אהרן אורדן הרואה אור בתקופה האחרונה (קודמיו של ספר זה היו “ניחוח תפוח” ו”לשכוח את זהבה”).
הסיפורים שבספר זה, כבשני קודמיו, מבוססים על אירועים שאירעו, אשר בחלקם השתתף המחבר, ועל אירועים שסופרו למחבר במסגרת עיסוקו וכן על אירועים שהגיעו לשולחן עבודתו ולטיפולו.
על כל אלה נבנו הסיפורים והעלילות שבספר (כבספריו הקודמים ובאלו שעתידים להתפרסם בעתיד) וכן הוספו לסיפורים “מרכיבים” ו”תבלינים” כיד דמיונו הפורה של המחבר.

אהרן אורדן, יליד ישראל, משפטן במקצועו משך שנים רבות, אב לילדים וסב לנכדים, נשוי למשפטנית אסתר אורדן.