חלמתי שאחותי מופיעה מולי בשדה פורח מלא בפרחים ובפרפרים והאופק בו הוא אין סופי.
השמש נעימה והעננים מלטפים את העיניים. הריח באוויר היה ריח של יסמין וגם של ורדים.
היה שקט נעים, חסר כעס ועצב. הייתה בו גם תחושת אהבה מאוד רחבה, ושמחה גדולה עטופה בחוסר דאגות, כאילו אנחנו לבד בעולם.
רק אחותי, אני והפרפרים.
והיא חייכה.
היה לי די מוזר, כי הרגשתי שזה אמיתי, למרות תת המודע שלא הניח מלהזכיר שזהו רק חלום.
בכל זאת, נלחמתי להיות שם איתה, היא ואני. וכמה מוזר אך טבעי היה שבחלום היא זאת שסעדה אותי ועזרה לי ללכת. היא הייתה לי למשענת, מזגה לי מים קרים, ציננה את פניי, ליוותה אותי אל הטוב.
ואז נעלמה.

כשיש ילד מיוחד בבית, יש נטייה ברורה, טבעית ואפילו בלתי נמנעת לשים הכול בצד. את כל החיים, המאוויים, הקריירה, משק הבית, המשפחה המורחבת, הילדים הנוספים. כל זה באופן הגיוני כדי להרעיף נתינה טוטאלית למי שצריך אותנו יותר מכולם. אבל יש פה מלכוד. והמלכוד הזה יכול לשנות גורלות.
הספר אחות לא מיוחדת נולד בצילה של התבגרות לצד אחות עם צרכים מיוחדים. הוא נכתב במשך שנים, תחילה מאת ילדה, “אחות של”, שהפכה לנערה שהפכה לאישה ולאם. הספר מגולל את סיפור המשפחה של יעל, שהוריה נלחמו בשבילה עד בלי די וסובבו בשבילה את כל עולמם ומספר גם על האחים שחיו לצד יעל, ועל הטיפול בה. המסקנות, ההשלכות והתובנות ממנו מועלות בספר זה, בשבילכם ובשבילה.