דִּמְעוֹת הַתַּנִּין הֵחֵלּוּ זוֹרְמוֹת מֵעֵינָיו עַל לֶחְיוֹ וְרַגְלָיו,
הַחַיּוֹת שֶׁבַּנַּחַל הִתְחִילוּ לִדְאוֹג כִּי הַנַּחַל עָלָה עַל גְּדוֹתָיו.
שָׂדוֹת שֶׁהוּצְפוּ וְעֵצִים שֶׁגָּוְועוּ הִבְהִילוּ אֶת כָּל הַיּוֹנְקִים,
הַיְּחִידִים שֶׁיּוּכְלוּ לֶאֱכוֹל מֵעַתָּה יִהְיוּ תַּנִּינִים וְדָגִים.

תַּנִּין בְּלִי שִׁינַּיִים וּבֶכִי עַל הַמַּיִם הוא סיפור בחרוזים שעניינו נשירת שיני החלב וצמיחת חדשות במקומן. הסיפור המשעשע מונפש בעזרת משלים ואמרות כנף מעולם החיות, כגון דמעות תנין, צחוק של צבוע ומשל איזופוס על השועל והחסידה.

הספר נהגה – או, ליתר דיוק, נהזה ונחרז – על ידי שיר ריכטר, חניכה במכינה הקדם צבאית עין יהב, וקובי ריכטר, סבה של שיר. מקורו במשחקי חרוזים שהיו משחקים כדי להעביר את הזמן בנסיעות ארוכות.