נכתב במצב אוטופי חופשי ונקי. כזה בלי אגו שנותן לעצמך פשוט לדבר בלי לחשוש מה יגידו מעבר לפינה. מחשבות שלא תמיד אנחנו מתרגמים החוצה למציאות ובצער נשארו שם בדמיון. זהו דו שיח עם האמת הפנימית והיא יוצאת כך או כך בין אם יש הסכמה, עצבים, רגש, זלזול או שמחה. כל זה מה שפשוט יוצא החוצה וזו האמת של כל אחד. זהו הרצון לעשות טוב שמנחה אותנו עוד מימי התורה, הכוונות האלה שהן כל מה שיש לבן האדם והוא חייב לתרגם אותן למעשים. נוכל לנצח להיות נחשים שמנסים למצוץ אחד מהאח של השני את השקל שנותר לו, בדרכים כל כך מסתוריות ועקלקלות שהוא גם ישלם במזומן עם חיוך. אבל זה לא עושה אותי אדם, זה עושה אותי היצור השפל הזה על העץ שלקח ממני את הכל מלכתחילה