“הרגשתי אשְׁמה. כן, הרגשתי שאני לא בסדר מפני שלא הייתי שם בשבילה. שלא ראיתי מה קורה לה. לא, זה לא מדויק. כן ראיתי. ראיתי שמשהו לא טוב קורה לה אבל לא הבנתי מה. לא יכולתי לקַשר בין המצב שלה, בין חוסר התפקוד שלה ובין התעללות. ובוודאי שלא העליתי על דעתי שהיא עוברת התעללות מינית… אנחנו חרדים, אצלנו אין דברים כאלה, זה אנטי־תזה לתורה ולהשקפת היהדות. טוב, עכשיו אני יודעת שיש דברים כאלה, אבל אז – זה לא היה ברשימת החשדות שלי”.

שתיקת הרועים הוא סיפורה של אם הנחשפת לפרשה מחרידה שמתרחשת בתוך משפחתה: חתנה מתעלל מינית לאורך תקופה ארוכה בבתה השנייה ובאשת בנה. האִם היא תקבל בהכנעה את פסיקות הרבנים־הרועים המגוננים על התוקף ומביאים לנתק בינה ובין בתה – אשתו – ונכדיה, או שתנסה להתמודד באומץ עם הנורמות המקובלות בחברה החרדית ותחפש דרכים משלה להצלת משפחתה?

ביד אוהבת משרטטת המספרת את דמויותיהן של בני המשפחה המתמודדים – כל אחד בדרכו – עם הפרשה הקשה, ומתארת את החיפוש אחר המוצא הנכון בתוך סבך הרגשות והבלבול. האם לצד הביקורת על ה”רועים” והשאלות הנוקבות העולות ממנה תצליח למצוא בתוכה שלוות נפש, הבנה והשלמה?

עלמה קורן הוא שם עט של הסופרת ילידת זכרון – יעקב.
“שתיקת הרועים” הוא ספרה השני אחר “ימי שני חייו”.
שירתה בחיל האוויר בתקופת מלחמת יום הכיפורים.
סמוך לשנתה ה-40 חזרה בתשובה, ומאז היא ומשפחתה משתייכים לחברה החרדית.