ספר מרגש, כתוב מעולה , חושף את הקורא לשמחה, שכול, עצבות, התמודדות עם מצבים מורכבים. הספר דיבר אליי גם בפאן האישי, גדלתי באותה השכונה, הסיפור החזיר אותי אחורה והעלה בי זכרונות ילדות והתמודדות עם המציאות של הורים מבוגרים. מומלץ ביותר.

"שישה חודשים" ,הוא ממואר שכתב אמנון איתמר גוברין ,חיפאי לשעבר ,וכיום בארצות הברית. אמנון, יליד 73 , בוגר הטכניון, מהנדס הייטק, מתאר פרידה מהוריו במשך מחצית השנה ב 2019 בהיותו בן 46. הוא נפרד תוך זמן קצר מאימו החולה בת ה 82 ומאביו בן ה 99 כמעט. אמנון איבד בגיל 18 את אחיו הבכור המבוגר ממנו ב 4 שנים, שנפל בעת מילוי תפקידו. כ 220 עמודים, 60 פרקים. בין שמות הפרקים : תכנית מגירה, נפלתי מהמיטה, הלא מודע, הקשר ההונגרי, גילוי להורים, חתולים וחיות אחרות. ביטוח סיעודי זה גאוני, טיולי קנביס, פעם בעשרים וחמש שנה, רולטה רוסית, סיינפלד היה עושה מזה פרק, לא ראיתי אותך מזמן, התייתמות שבעה, לא מתחרטת על כלום. הספר הוא הומאז' לשני הוריו של המחבר. הוא כתוב מתוך אהבה גדולה ומעורר אמפתיה רבה. יש בו פרטים רבים וניכרת יכולת השחזור ויכולת הזיכרון של המחבר. יש בו גם גילויים של חברות ארוכת שנים. מקום מיוחד תופס יחסו של המחבר למוזיקה. נגינתו בכינור. תזמורתה של חיפה, נגינתו בחוץ לארץ. בתזמורת חובבים. מוזכר כאן גם הכנר הנערץ עליו ,איזק פרלמן. בית של יוצאי רומניה. הורים משכילים האב, צלול כל שנותיו, גם פרסם בגיל מבוגר שני ספרים ברומנית ופרסם סיפורים ורשימות בעיתון בשפה זו. ניכר יחס הכבוד הרב של המחבר להוריו והכרת תודה על כל מה שהעניקו לו. תיאור של יחסי משפחה יפים. תיאור המשפחה שהקים בעצמו. טקס הסיום של שני בניו התאומים בארצות הברית. עלילת הממואר נעה בעיקר על רקע הזמן השאול, אותה מחצית שנה כאשר האם חולה אנושה ונזקקת גם למטפלת. תיאור של המטפלת שהגיעה מרומניה. מוקדש גם פרק לפעילותה של האם בבית יד לבנים בכרמל. בחוגים ותערוכות. בולט רגש האחריות של המחבר. הספר כולו הוא על רקע חיפה .נזכרים כאן: בית המגורים ברחוב איינשטין 33 א., בית קפה במרכז חורב, קופת חולים במרכז חורב, בית יד לבנים, מנהרות הכרמל קונדיטוריה שני ועוד קונדיטוריה בעלת שם צרפתי שתיהן בעיר התחתית. שוק תלפיות, רחוב בלפור, היכל הספורט, גרנד קניון, מלון לאונרדו, פאב מורגן ליד בתי זיקוק, בתי חולים כרמל, בני ציון, רמב"ם אולם ברחוב טשרניחובסקי, קונדיטוריה טיבי בכרמל צרפתי,, תמורת הנוער של חיפה. תחנות הרכבת של חיפה בת גלים ושל חוף הכרמל .נזכרת גם השריפה בכרמל. דמויות חיפאיות כמו המנצח אליעזר החיתי ,הכנר אביגדור זמיר, המורה, משה בודק ובתו נאווה. נטע דוברין -מנהלת בית יד לבנים. כן נזכרים כאן מקומות כמו ראש הנקרה, קריית ים, קריית מוצקין, ראשון לציון, פארק מונפורט. ספר ספוג אהבה המעורר אמפתיה גדולה ומעבר לעצב של הפרידה יש בו גם איזו אופטימיות של ההיאחזות בטוב ובזיכרונות הטובים. מעבר לתיעוד יש כאן התעקשות למצות את הטוב על אף על המהמורות שיוצרים המלחמה והזמן. ספר שיעניין חיפאים, אבל לא רק אותם. ממבט אישי הספר ריתק אותי כחיפאי. סבי שהתגורר בתל אביב ,קנה שני מגרשים ברחוב איינשטיין עוד בשנות החמישים. הוריי חשבו: איזה חור, מי יגור שם. ומכרו את המגרשים. חלק ממחירם סייע לנו לעבור מנווה שאנן לרחוב שמשון בשנת 59 שם התגוררתי תריסר שנים עד לחתונה. משה בודק ,שנזכר כאן, עשה עלינו סטאז' בהוראת מקרא בכיתה י"ב כשלמדנו אצל שמעון בר חמא בריאלי בכיתה י"ב . בר חמא היה מחנוך כיתתנו. משה בודק ידוע כמורה בעירוני נווה שאנן וככותב מכתבים. גם את בתו, נאווה הכרתי פעם במונית. לפני עשרות שנים. בית יד לבנים תוכנן על ידי אדריכל שלמד בכיתה המקבילה לשלי גיורא גור גרבוביץ ז"ל. בכיתה עם גיורא אתו אלוף שמואל ארד ז"ל ואלישע בן מרדכי, ייבדל לחיים ארוכים., עורך הוצאות אלישר ואסטרולוג. את אליעזר החיתי הכרתי בפנים . זוכר גם את אשתו ובתו של מורהו של אמנון לכינור אביגדור זמיר. צפרירה ואיריס.