"ריח המעמולים היה אותו ריח, המרקם אותו מרקם, אבל הטעם היה זר… ידעתי שמשהו לא בסדר עם אימא. העוגיות האלו, שהיו תמיד כמו חיבוק חם בימים קרים, כמו מכתב אהבה שנכתב בבצק, הפכו לתזכורת כואבת לעולם הולך ונעלם, לזיכרון מהאימא שהייתה לי ואיננה עוד; תזכורת מייאשת לכך שהזמן לא עוצר בשביל אף אחד, אפילו לא בשביל אימי הכול־יכולה"

מה קורה כשהאדם הקרוב לנו ביותר הולך לאיבוד, אך עדיין נשאר כאן?
"קול השכחה" הוא מסע אנושי ומטלטל בין אם שחלתה באלצהיימר לבתה, מסע המקפל בתוכו את השאלות הגדולות של אהבה, זהות וזיכרון. זהו סיפור על אובדן שאין בו מוות – רק דהייה, על אימא ששכחה לאט־לאט, ובת שסירבה להפסיק לזכור.
אין מדובר רק בזיכרון פרטי, אלא במדריך רגשי עבור כולנו – איך להמשיך לאהוב גם כשאין הד, איך להפוך שבר פנימי לשליחות שמאירה החוצה, איך נולדת בנו בהירות חדשה, דווקא כשנראה שהכול מסביבנו קורס.
הספר נכתב בשפת הלב, בכנות מפלחת וברגישות מחבקת. הוא מיועד לכל מי שחווה פרדה, חי לצד מחלה, או פשוט מבקש להרגיש קצת פחות לבד.

כנרת אורן היא מרפאה בעיסוק, יועצת חינוכית ופסיכותרפיסטית, יוצרת, בת זוג, אימא לשלושה ובת לאישה שנעלמה לה מבפנים בעקבות הדמנציה.