פְלוּקִי וְלִיצִ’י הֵן שְתֵּי כְּלָבוֹת שֶלְּכָל אַחַת מֵהֶן אֹפִי שוֹנֶה, הַבָּא לִידֵי בִּטּוּי בָּאֹפֶן שֶׁבּוֹ הֵן יוֹצְאוֹת לְטִיּוּל. הַסֵּפֶר קַלִּיל, מְחֹרָז וּמְׁשַעֲׁשֵעַ, אוּלָם לְמַעֲשֶׂה מַטְּרָתוֹ לְהַעֲמִיק בִּתְכוּנוֹת אֹפִי אֱנוֹׁשִיּוֹת שוֹנוֹת וּלְפַתֵּחַ דִּיּוּן עִם הַיְּלָדִים עַל הָאֹפֶן שֶבּוֹ הֵם רוֹאִים אֶת עַצְמָם.
הַכַּלְבָּה פְלוּקִי הִיא תַּכְלִיתִית, חֲדוּרַת מַטָּרָה, מִתְעַסֶּקֶת בָּעִקָּר וּׁשְאִיפָתָהּ הַיְּחִידָה הִיא לִכְבֹּׁש אֶת הַיַּעַד – מְצִיאָה. לְעֻמָּתָהּ, הַכַּלְבָּה לִיצִ’י הִיא סַקְרָנִית, חוֹקֶרֶת אֶת סְבִיבָתָהּ, מְחַפֶּשֶׂת חִדּוּׁשִים, מְרַחְרַחַת וּמַעֲבִירָה אֶת הַיּוֹם בְּחִפּוּשׂ.
הַסִּפּוּר מְעוֹרֵר שְׁאֵלוֹת מַהוּתִיּוֹת: כֵּיצַד אֲנַחְנוּ רוֹאִים אֶת חַיֵּינוּ? הֵיכָן אֲנַחְנוּ מְמַקְּמִים אֶת עַצְמֵנוּ בֵּין שְתֵּי תְּכוּנוֹת הָאֹפִי הַלָּלוּ? אֲנַחְנוּ בּוֹחֲרִים אֵיךְ לְהִתְנַהֵל, וְזֹאת עַל פִּי הָאֹפִי שֶלָּנוּ וְהַבְּחִירָה בְּהִתְנַהֲלוּתֵנוּ בַּחַיִּים.
הַיְּלָדִים מֻזְמָנִים לָדוּן בַּׁשְּאֵלָה מַהִי הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה לִנְהֹג בְּחַיֵּיהֶם – הַאִם הַדֶּרֶךְ שֶׁל הַמְּצִיאָה הִיא הַחֲׁשוּבָה אוֹ שֶׁמָּא הַדֶּרֶךְ שֶׁל הַחִפּוּשׂ, בִּידִיעָה שֶׁבְּכָל אַחַת מֵהַדְּרָכִים יֵׁש גַּם מִזֶּה וְגַם מִזֶּה?
זֶהוּ סִפּוּר נִפְלָא, סוֹחֵף וּמְעוֹרֵר מַחְׁשָבָה שֶמַּקְנֶה עֵרֶךְ מוּסָף עֲבוּר יְלָדִים הַמְּחַפְּשִׂים אֶת דַּרְכָּם בָּעוֹלָם.