מַסָּע בֵּין מַטָּעִים, מְגַדְּלִים וְקֻבִּיּוֹת שׁוֹקוֹלָד בָּעוֹלָם.
כְּשֶׁאֲנִי חוֹזֵר הַבַּיְתָה לְאַחַר מַסָּע אָרֹךְ, הַנְּכָדִים שֶׁלִּי תָּמִיד שׁוֹאֲלִים אוֹתִי שְׁאֵלָה רְגִילָה וּפְשׁוּטָה:
“סָבָא, אֵיפֹה הָיִיתָ וּמֶה עָשִׂיתָ?” לָכֵן יָשַׁבְתִּי וְכָתַבְתִּי אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה, שֶׁמְּסַפֵּר עַל הַנְּסִיעוֹת שֶׁלִּי בָּעוֹלָם כְּדֵי לְלַמֵּד יְלָדִים אֵיךְ נוֹצָר הַשּׁוֹקוֹלָד שֶׁאֲנַחְנוּ כֹּה אוֹהֲבִים.

יָאִיר אֵשֶׁל

עוֹסֵק בְּחַקְלָאוּת מִשַּׁחַר נְעוּרָיו.
פַלַּאח, חוֹקֵר, מַדְרִיךְ וּמְנַהֵל פְּרוֹיֶקְטִים חַקְלָאִיִּים בְּיִשְׂרָאֵל וּבָעוֹלָם.
לָמַד בַּפָקוּלְטָה לְחַקְלָאוּת בִּרְחוֹבוֹת וּבַפָקוּלְטָה לְמִשְׁפָּטִים
בְּאוּנִיבֶרְסִיטַת תֵּל-אָבִיב.
מֻמְחֶה בְּגִדּוּלֵי שָׂדֶה וּמַטָּע וּבְהַדְרָכָה בַּאֲרָצוֹת מִתְפַּתְּחוֹת.
יָצָא לִמְשִׂימוֹת קְצָרוֹת וַאֲרֻכּוֹת מֵעֵבֶר לַיָּם, חֶלְקָן בִּשְׁלִיחוּת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל.
עָבַד בְּעֶשְׂרוֹת מְדִינוֹת בְּחָמֵשׁ יַבָּשׁוֹת, בְּחֶלְקָן גַּם גָּר תְּקוּפוֹת אֲרֻכּוֹת.
כִּהֵן בְּתַפְקִידֵי מַנְכָּ”ל וְיוֹ”ר בַּסֶּקְטוֹר הַחַקְלָאִי־הִתְיַשְּׁבוּתִי.
כָּתַב סִפְרֵי עִיּוּן מִקְצוֹעִיִּים עַל גִּדּוּל הַקָּקָאוֹ וְהַשּׁוּם בַּהֶבֵּט הָעוֹלָמִי.
אָנָלִיסְט בִּפְּרוֹיֶקְטִים חַקְלָאִיִּים־כַּלְכָּלִיִּים שׁוֹנִים בָּעוֹלָם.