“לְפָחוֹת בַּחֲלוֹמוֹת אַתְּ מוֹפִיעָה
כְּמוֹ רוּחַ סְתָו
אַתְּ לוֹקַחַת אִתָּךְ
אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים
שֶׁהִשְׁאַרְתְּ כָּאן בַּדֶּרֶךְ…”

עוד חיבוק אחרון פותח בפנינו חלון אל עולם פנימי – עשיר, מורכב, כואב ומלא כנות. המחברת מכירה לנו את הילדה שבתוכה, המתמודדת עם כאב, עצב ואימה. באמצעות השירים אנו מתוודעים לסיפורה על התמודדותה הארוכה עם הפרעות אכילה, על חיפוש דמות אימהית עוד מגיל ילדות, על שנים רבות של פסיכותרפיה עם מטפלת אהובה, ועל הפנטזיה להיות כל עולמה של אותה מטפלת, כפי שזאת הייתה עבור הכותבת.

במשך שנים התמודדה לי שריד עם הפרעות אכילה ופגיעות עצמיות. הקשיים אשר עברה הותירו צלקות בנפשה. כיום היא עוסקת במקצוע טיפולי ונאחזת בחיים, זאת לצד הכאב וההתמודדויות שימשיכו ללוות אותה.