“אני לימודים תשע שנים.” ושוב מוציאה את המכתב המקומט. “תשע שנים.” גברת ישורון מביטה בה ובנייר המקומט שבידה חליפות. מגלגלת עיניים, נושמת עמוקות. “ללכת לבשל.”
“הלו, אדון,” אימא נעמדת אל מול הפקיד החייכן. “יהודיה!” “גברתי, אמרתי לבת שלך, בית שאן זה ממש מקום נהדר, עם אוויר טוב, את מאוד תיהני ממנו. תאמיני לי.”

סניוריטה מאיזמיר מגולל את סיפורן של שתי נשים, אם ובת במשפחה יהודית-ספרדית באיזמיר שבטורקיה, שגורלן נקשר במוות פתאומי של שני ילדים במשפחה. האם שימרה לכאורה את רוח החיים והפעלתנות המאפיינת אותה, אך הפכה להיות דאגנית וחרדה באחת. היא שמרה על הבת, שנולדה לאחר מות הילדים, ומנעה ממנה לצאת מהבית במשך שבע שנים. ובכל זאת הבת בלטה בכישוריה, ועם תום תקופת ה”כלא” פרחה והצליחה. נדמה היה כי העולם חיכה רק לה. אלא שאז, עם הקמת מדינת ישראל, נשלחה עם אחיה הצעירים במסגרת עליית הנוער. חישוב מסלול מחדש. שתי נשים, במהלך שלושה עשורים, מלהטטות בין חובות ומגבלות לבין  חלומות ותקוות לעתיד.
על ההתמודדות בחיי היום-יום ובעיתות מלחמה בטורקיה, על האמונה והמסורת המצרות את צעדיהן, על התקווה לקראת העלייה ועל חבלי הקליטה במציאות מתעתעת וכובלת של ימי הקמת מדינת ישראל.

מיכל מוסקוביץ, ילידת 1959, מתל אביב, אשת שיווק ומחשבים, בעלת BA בלשון עברית ובלשנות, תואר שני בספרות עם ישראל ותואר MBA בשיווק. מיכל, צאצאיתן של נשים ספרדיות מאיזמיר, חוותה מאז ומתמיד את תרבות הלאדינו בבית פנימה. בשנים האחרונות במסע לגילוי שורשיה מיכל לומדת, חוקרת, כותבת, מבשלת ושרה את תרבות הלאדינו. זהו ספר הביכורים שלה.