“מְפַקֵּד הַיְּחִידָה מַצְמִיד אֶת רֹאשׁוֹ לְרֹאשִׁי,
הוּא צוֹעֵק וּמְקַלֵּל לְלֹא הַפְסָקָה.
אֲנִי מֵרִיחַ אֶת הֶבֶל פִּיו וּמַרְגִּישׁ אֶת רְסִיסֵי הָרוֹק שֶׁלּוֹ
נִדְבָּקִים לִי לַפָּנִים.
אֲנִי מַיְשִׁיר אֵלָיו מַבָּט הָמוּם.
רוֹאֶה אֶת הַטֵּרוּף בָּעֵינַיִם שֶׁלּוֹ, אֶת הַטֵּרוּף.
אֲנִי עָיֵף מִדַּי בִּשְׁבִיל לְפַחֵד.”

זמן קצר לאחר שנעצר והואשם ברצח אימו, מתחיל חן לכתוב.
הכתיבה בשבילו היא מקלט ומפלט מול ההתמודדות היום-יומית בתוך עולם קשוח קר ולא מוכר.
הספר חושף בפנינו בגילוי לב וחשבון נפש אישי עמוק, את העובר על אדם רגיל שנסיבות חייו התדרדרו לתהום אפלה. את החיפוש אחר תקווה, אחר כוחה של אמונה, את הכניעה, ההשלמה עם המציאות והבריחה לעולמות הרוח והדמיון… שם – הסורגים תמיד שקופים.
בשירים, סיפורים ורשמים מתאר בפנינו חן את החיים בכלא, את חקירותיו במשטרה, את רגעי המשבר והשבר שהוא חווה, את זיכרונותיו מאימו, את געגועיו לילדיו…

“הָרוּחַ מְטַשְׁטֶשֶׁת אֶת הַסּוֹרָגִים.
עוֹצֵם הָעֵינַיִם.
לוֹקֵחַ נְשִׁימָה.
מֵזִיז אֶת הַלַּחַץ הַצִּדָּה.
מַשְׁלִים עִם נְסִבּוֹת חַיַּי. וְנִכְנָע.
נִ כְ נָ ע …”