אני מנסה להסתיר את האהבה הזו, כאילו אם אסכים ביני לביני שלא אהבתי אותו זה יכאב פחות. אבל זה כל כך רחוק מהמציאות; אהבתי אותו בכל ליבי, וכשהכול נגמר הלב שלי התרסק לרסיסים וכל רסיס הוא עולם ומלואו, כמו נשמר בקפדנות בקופסה קטנה. בכל רגע נפתחות לי הקופסאות של הרגש ששכחתי ומציפות אותי בכאב האהבה שהתרסקה לי… אני מרגישה שאני מתחילה לרפא את עצמי, זה פשוט כואב מאוד.

אחרי שתיים־עשרה שנות נישואין וארבעה ילדים, אורלי ובעלה נפרדים. מתוך השבר היא יוצאת למסע אמיץ של גילוי עצמי. בתוך ערבוביה של רגשות כאב, אשמה, פחד ובלבול אורלי מוצאת מרחב חדש, שבו מותר לה לבכות, לשאול, להרהר ובעיקר – לכתוב את עצמה מחדש.
זהו סיפור אישי, חשוף ונוגע ללב שכולו תנועה – מכאב לתקווה, מערפל לבהירות ומחורבן ללידה מחדש. הוא נוגע בכנות ברחשי הלב ומזכיר לכולנו שגם מתוך השבר העמוק אפשר לצמוח – ואולי דווקא אז.