״עָמְדוּ שָׁם הָאוֹתִיּוֹת, כָּל אַחַת לְבַדָּהּ,
בְּלִי טִפַּת חִיּוּךְ, אַף לֹא מִלָּה נֶחְמָדָה,
זוֹ יוֹרָה בָּזוֹ מַבָּט שֶׁל בּוּז:
הֲרֵי זוֹ מַמָּשׁ כְּלוּם, לֹא תּוֹעֶלֶת בָּהּ וְלֹא כֹּחַ,
לָמָּה הִיא בִּכְלָל פֹּה, הֵיכָן הַמֹּחַ?”

יום אחד נאספו האותיות בגן ירוק ויפהפה. הן באו להשתתף בתחרות:
מי תהיה המלכה שלהן, מלכת האותיות.
והתחרות היתה מרה מאוד וטעונה בכעס, בלעג ובעלבון של אחת כלפי השניה.
לא היה שם כבוד, לא חברות, לא חיבה.
וכאשר נדמה היה שאין כל מוצא, לא בשורה או טיפה של הסכמה, קמה מישהי, מפתיעה מאוד, שהאירה את התחרות באור גדול של תבונה, של כבוד ושל שמחה גדולה.

נעים תמרי, 1945 , בעברו מדען ויזם. הקים חברה בתחום הביוטכנולוגיה אותה ניהל במשך עשרות שנים.