לפנינו קובץ מכתבים אשר נשלחו ללילו בעילום שם.

גם כאשר הייתה הכותבת במרחק נגיעה ממנו, לילו מעולם לא ידע ממי קיבל את המכתבים והם נותרו ללא כל מענה, כדו־שיח פנימי, והפכו לגוף טקסטואלי המערב בתוכו רגשות, תובנות, אהבה ופיוס.

לילו היה חי, קיים ונושם, אך אידיאה; מטפורה למלחמה בין רוח לחומר, בין הרצון להתקרב, להרגיש ולגעת, לבין הידיעה כי העוצמה האמיתית נמצאת בשחרור ובהסכמה לוותר ולהניח.

הכותבת, ילידת תל אביב, פגשה את לילו, מדריך הצלילה, במהלך קורס במועדון צלילה באילת. כל אשר קלטה מאותו מפגש גורלי ביניהם העלתה כשירה ופרוזה המוגשות כאן לקורא. המכתבים נשלחו ללילו בדואר במהלך תשעה ירחי לידה, מחודש אוקטובר ועד חודש יוני, בכל יום ראשון בשבוע. לאחר תשעה חודשים נולדה התובנה כי אין זה סיפור על בינו לבינה, ואין זה סיפור על צלילה למים עמוקים, אלא סיפור על חיפוש אחר הלא נודע, בתוך נבכי העצמי, ותובנה כי מגע הקסם של האנושות הינו אהבה.

או­ אז נפסקו המכתבים.

שנים לאחר מכן נודע לכותבת כי לילו נפטר בגיל 47.