מְפֻיֶּסֶת

כְּשֶׁאֲנִי הוֹלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ וְשׁוֹנָה
וְרוֹאָה אִילָן נָאֶה
אֲנִי מַפְסִיקָה מִמִּשְׁנָתִי
וְאוֹמֶרֶת: “מָה נָאֶה אִילָן זֶה!”
הֲגַם שֶׁבַּעֲשׂוֹתִי כָּךְ
אֲנִי מִתְחַיֶּבֶת בְּנַפְשִׁי.
אֲנִי מְפֻיֶּסֶת
עִם בּוֹרְאִי,
עִם הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ,
הַחַי וְהַצּוֹמֵחַ
וְעִם עַצְמִי.

בלומה טיגר – דיכטוולד נולדה בפולין ועלתה לארץ בהיותה בת שנתיים. היא נשואה, אם לשתי בנות וסבתא לארבעה נכדים. בעלת תואר בוגר בספרות ותואר מוסמך בהיסטוריה מאוניברסיטת בר-אילן, לימדה במחלקה להיסטוריה כללית של אוניברסיטת בר-אילן, ובמשך שנים רבות היא מחנכת ומורה לספרות ולהיסטוריה בחטיבה העליונה. לימדה במכון אדלר במסלול הורות וזוגיות. זהו ספרה הראשון.
הספר, כמארג שתי וערב, מלווה תקופת חיים מלאה ועשירה האוצרת בתוכה אנשים, סיפורים, זיכרונות, געגועים, פרדות, התמודדויות ותובנות. שירי הספר עוברים בין תחנות החיים ובין החוויות שנחקקות בנו. יש בשירים בכי ושחוק, תיאורי טבע, צבעים וציטוטים מתוך ארון הספרים היהודי.
מן השירים עולה הרקע בו גדלה המחברת – גם מן הבחינה הדתית וגם מעצם התמודדותה עם היותה דור שני לניצולי שואה.