“אתה מצטער על משהו מכל מה שהיה?” “ואם כן, אז מה.” “אולי אני יכולה לבקש סליחה בשמך.” “תראי, קטנה שלי, היום אני יודע שמהלך חיינו נע על ציר ספירלי שמתקדם ככל שאנו פועלים ודוחפים קדימה. אין תנועה לאחור. אי אפשר לחזור. אבל אפשר לעמוד במקום. היו זמנים שדחפתי בכל הכוח קדימה והשגתי את שביקשתי: עבודה, קידום, מעמד מקצועי. גם אותך. והיו זמנים שידעתי שאין טעם, שעדיף לחכות, לצבור כוחות ולחכות לגל הבא. אז היום אני יודע שאולי בחלק מהמקרים שחיכיתי טעיתי, ויכולתי להשפיע יותר. אבל הם עברו, זרמו משם. וכמו שאמרתי לך, אין דרך חזרה.” “מורבידי קצת. קיוויתי לתקווה.” “התקווה בת שנות אלפיים… שנייה, עובר לדום…” “באמת, אתה פשוט לא תיאמן. שכחתי את ההומור שלך בכל דבר. קשה שאי אפשר לצחוק יותר.” “מי אמר שאי אפשר? איך נראה לך שאפשר לעבור את המסע הזה בלי לצחוק?! את חייבת. ושיקפצו לך כולם. יאללה פעם הבאה נפתח בבדיחה.” בכל יום מפציעה שמש חדשה בנפשנו. בכדי להתגבר על הקושי שאיתו כל אחד מאיתנו מתמודד בחייו עלינו לאמץ אותה, להעריך את הדרך שעשינו כבר ולראות את המשכה.