קטע מהבריחה בניו יורק

“דניאל! אני מצטער! כל כך מצטער, אני אוהב אותך! אני אוהב אותך!” צרחתי שוב ושוב. עצרת. הגעתי אליך, כרעתי על ברכיי ברחוב ההומה והתחבקנו. זה היה חיבוק חדש, חיבוק שמעולם לא התחבקנו כמותו קודם, ואז אמרת את מה שלא אשכח לעולם.

היקום מזמן לנו אתגרים, הבחירה איך להתמודד איתם היא בידינו.
לאחר גירושיו, עידו, מנהל פנימיית נוער בסיכון, מנסה לאחות את השברים, לפצות על המרחק הבלתי נתפס מבנו דניאל ולהרגיש שהוא שוב בחיים, וזאת לאחר שבהחלטה משותפת, הוסכם שיעבור להתגורר עם אימו בארצות הברית. הפרידה והמרחק מבנו הפכו אותו לחי־מת והוא מתהלך בעולם כחסר כל. זיכרונות מתקופת ילדותו מציפים אותו, על איך גדל בצל אב אלים שנטש אותו ואיך כעס על העולם בשל כך. דרך מספר מכתבים מנסה עידו להעביר לבנו דניאל את אשר על ליבו ובכך לנסות ולמצוא נחמה.

מורי טויק, יליד אוקטובר 1971, מהוד השרון. אני מאמין גדול בהורות ובאהבה שבין האב לילד/ה שלו, ומעבר לכך, גם לילד שבתוך כל אחד מאיתנו.
לפני למעלה מעשור מצאתי את עצמי לפני ניתוח מציל חיים, מאותו הרגע שיניתי את חיי לגמרי, מאז אני מטפל בילדים ובנוער, מדריך הורים לקשב וריכוז וויסות חושי, מרצה ומדריך אנשי מקצוע בתחום ילדים ובוגרים עם צרכים מיוחדים, מרצה לצוותי חינוך והוראה, ולהגשמה עצמית. מניע ומייעץ להורים ולאבות במיוחד איך לצאת מהקופסה, איך לחשב מסלול מחדש, להתחבר לילד שבתוכם, איך להיות נוכחים ואוהבים לילד שלהם, איך לצמוח יחד איתם.

ולי נותר רק לומר תודה לילדיי שלי, אדם, ליאם ורון, שלימדו אותי מי אני, אבא אוהב ואהוב.