זה קרה קצת אחרי חג הפסח. רציתי לתת למשפחה שלי עוד רגע אחד של יחד לפני שאני חושפת את הדבר הזה שאני מחזיקה בבטן כל כך הרבה שנים.
לפני שאני חושפת את הסוד. הגעתי לבית “לין” והבטתי עליו מבחוץ. הוא בנוי כשסביבו חומה גבוהה – כמו אומר למי שמגיעה אליו, “הגעת למקום בטוח, מקום מוגן, מקום שבו את יכולה לחשוף את הסודות הכי כמוסים שלך ולהראות אותם רק למי שאת בוחרת.” נכנסתי פנימה וחיכיתי שאמא תבוא. קבעתי איתה שם. הלב שלי הלם בחוזקה – איך היא תגיב? מה היא תגיד? איך אני אתנהג? האם אני אבכה? האם אני אפחד? האם בכלל אני אצליח להוציא את המילים מהפה שלי?
בתור ילדה לא ידעתי בכלל שנפגעתי, חייתי את החיים כרגיל וידעתי שעליי לשמור על “סוד” אולם לא הבנתי כל כך את הסיבה לכך. הרגשתי שמשהו עובר עליי אבל לא הבנתי בדיוק מה. לא ניסיתי לחשוב מה. כנראה לא יכולתי לאפשר לעצמי לחשוב. לא הבנתי למה הייתי יוצאת לריצה בכל יום מהבית, לא מוותרת אפילו על יום אחד. בהמשך חיי החלטתי שאני לא יכולה להמשיך לשמור את הסוד הזה יותר ופתחתי אותו מול מוסד שעוזר לנערות מתחת לגיל שמונה־עשרה ומלווה אותן. השאר היסטוריה.
היום, בתור אישה בוגרת, אני מדברת על הפגיעה ועל מה שעזר לי להתמודד איתה, אילו נורות אדומות הראיתי כלפי חוץ, לא במילים אלא דרך הגוף, הדרך שהכרתי… איך בתור חברה אנחנו יכולים לראות אם מישהו צריך עזרה, איך להתמודד, למי לפנות, איך נוכל להיות שם בשביל האהובים שלנו ואיך הספורט קשור לזה.

סיפורה של טל פרידמן, אישה שמתחילה לדעת איך לאהוב את עצמה ולקבל את עצמה כמו שהיא…
היא נשואה לנתי, אם לשתי בנות מדהימות, שקד ופלג.
בעלת תואר ראשון בחינוך גופני, בעבודתה היא מזכירה לנשים איך לגלות את עצמן מחדש, לאהוב את עצמן ולהעריך את עצמן יותר דרך אימוני כושר.
באימונים הן מגלות מה הן החוזקות שלהן ואיך אפשר לשפר חולשות ולשמר את הטוב.
בנוסף היא מעבירה הרצאות השראה בעקבות סיפור חייה.