״ההרגשה, שאנחנו רואים את אהובנו נשבר אט־אט, היא כמו לראות גינת ורדים הכי יפה בעולם שיש בה ורד אחד שקשה לו לצמוח ישר, השמש מייבשת אותו והמים אינם מגיעים אליו רוב הזמן, אבל הוא מנסה להיאחז באוויר בכדי להמשיך לשרוד.
הרגעים הללו, שאנו רואים בהם את אהובנו חסר אונים – אלו רגעי הגסיסה, גסיסה מחוסר היכולת להיות חי כשאתה עדיין לא מת.״

זה לא עוד סתם ספר, אלו לא סתם מילים ואלו לא רגשות שווא.
הסיפור שלי נכתב בדם ליבי, ואני מקווה שתאהבו אותו, ומאמינה שתזדהו.