יש במבטו תקווה. אינטימיות. הוא אומנם לא מודע לכך, אבל הוא בהיר כל כך. לפעמים הוא מתעקש להתכחש לתקווה ולהישרדות, אבל הוא עדיין זוהר. זוהר אך לא מפיץ אור. כאילו משהו בפנים לא עובד. כאילו המלאכים הפרטיים שלו פרשו. כאילו הוא מת. ואני תוהה איך הוא מסתדר בלעדיהם. האם יהיו להם מחליפים? האם זו תהיה אני?

אדם פוסט־טראומטי נאלץ לחזור למקום שבו נדקר. אותו המקום ממש, שעבורו הוא חור שחור מלא בפחדים ובהתקפים של נפש מצולקת, משמש נחמה ומפלט עבור אחרת. היא תמצא שם אור. וכך, כשחושך מתערבב באור והוא מתערבב בהיא, הם מנצחים את עצמם.

ליאל ויידנפלד היא סופרת צעירה, סטודנטית לפסיכולוגיה, שספרה הראשון לילה בחנות פרחים הוא ספר שמימי, קסום ונוגה.