בגיל 25, על כביש חשוך בצפון, הוא דמיין את ההגה מסתובב לעבר עמוד חשמל.
לא כי רצה למות. כי רצה שיהיה שקט.
יוסף רמאל עצר באותו לילה בצד הדרך, הסתכל לעצמו בעיניים בראי האחורי, ואמר משפט אחד:
״יוסף, מה קורה לך?״
הספר הזה הוא מה שהוא למד מאז.
29 סיפורים אמיתיים — מכיתה ג׳ בכפר ירכא, ועד חדר אחד בניו־ג׳רזי; מ״בזילה״ בצד הדרך, ועד לילה אחד שחרץ הכול. בלי גורואים. בלי נוסחאות. בלי הבטחות גדולות. רק אדם אחד שהחליט להפסיק לחיות על אוטומט, לפני שיהיה מאוחר מדי.
כל פרק מסתיים באותה שאלה, שלא תרפה ממך:
״האם זה שווה את המחיר בעוד עשרים שנה?״
כי בסוף החיים, חרטות לא נולדות ממה שעשינו. הן נולדות ממה שלא העזנו.
״הספר הזה נכתב מנקודת הסיום, כדי שנחיה נכון את האמצע.״

אל תחיה כדי להרשים. תחיה כדי לא להתחרט.