כשהוגשה לי טבעת הנישואין שלו, עת ישבתי על המיטה לצידו, גופתו הקרה כקרח מולי, ומיררתי בבכי שקט אך קורע לב מול ליבו שנדם, הבנתי כמה נכנעתי, כמה הייתי מוכנה ליפול לתהום הזו. על אף המלחמה הבאה שעליי לנהל, החלטתי שהפעם הקצב יהיה שונה. הפעם אדאג קודם לי, הפעם אין מטרות, יעדים, חוסר נשימה. הפעם אגיע ממקום של השלמה, של כניעה, של מישהי שלא יודעת הכול, שלא צריכה ולא רוצה להוכיח שום דבר לאף אחד. דווקא מהמקום הפצוע, החבול, השרוט אך האנושי שבי, למדתי להכיר את עצמי באמת מבפנים, לקחת את הזמן ולפתוח את הלב לכל דבר שיגיע.

“כשאמות אל תשכחו אותי”, כתב בעלי במחברת שמצאתי לאחר שנפטר. כשאספתי את שברי הלב, יצאתי למסע כתיבת הספר, המתאר את האהבה שחלקנו, את ההתמודדות עם המחלה ואת התובנות הרבות שהאובדן הביא עימו. השלתי מעליי צורות חשיבה ודפוסי התנהגות רבים. הפכתי מאישה רציונלית ושכלתנית שלא מוכנה להודות בחולשה, לאישה חזקה המתמודדת באומץ עם החיים ולא מפחדת להביע רגשות ולשחרר שליטה. להסכים להרגיש נועד להראות שהזמן הכי טוב לחיות – הוא עכשיו! אין טעם לבזבז וְלוּ יום אחד בחיים מבלי להרגיש את מלוא קשת הרגשות, ולחיות את החיים במלואם.

הילה חן, אמא לאפרת ואלעד, מאמנת, סטייליסטית, מאבחנת בשיטת הצופן הקבלי ומורה לתנ”ך. שליחותה היא לגרום לקוראיה לבחור בחיים ולהסכים להרגיש בכל יום. “האמונה והכוחות לצמוח הגיעו דווקא מהמקומות הכי חשוכים שלי, שבהם הייתי מיואשת מכוחותיי”.
הילה חן