כשנגמר אחר הצוהריים
“הקיבוץ שלי הוא בית מלא אנשים, שבילים, דשאים, צמחייה עשירה ושמיים שמכסים אותו בלבד. כמו כוכב לכת מכוסה בזכוכית”.
כשנגמר אחר הצוהריים, ספר הביכורים של אפרת בן-חיים, הוא פנינה ספרותית. הספר, שבנוי קטעים-קטעים, מתאר ילדות בקיבוץ בשפתה של ילדה שרוקדת, שרה, מציירת וממציאה. הקיבוץ הוא גן עדן אמיתי ומדומיין. גם הבית שאליו היא הולכת אחר הצוהריים הוא גן עדן שבו אימא מחכה לה ורק לה. אך גן העדן נלקח ממנה. אחר הצוהריים נגמר, ומעתה עליה ללמוד להסתיר את עצמה.
סלין אסייג
אפרת בן-חיים נולדה ב-1951, גדלה בקיבוץ וחיה בבת-ים.
קל לקרוא את הספר כשנגמר ארי הצוהריים, הוא זורם עדין קליל ונותן חומר למחשבה.
סיפורים יפים מנקודת מבט של ילדה שגדלה בקיבוץ שאהבה לחלום לצייר ולרקוד. סיפורים על הקשר בין האמא הדודה ושאר המשפחה, קבוצת הילדים והקשר העמוק שנקשר ביניהם. הייה לי כייף לקרוא אותו ולהיזכר בילדותי.
אפרת מצליחה להעביר חוויות ילדות מלאות דימיון, לעיתים הרפתקניות, לפעמים מחויכות ולפעמים עצובות(כפי שנמצאות בשם הספר), אשר יוצאות מגבולות החינוך המשותף הכ"כ ברור ומוחלט. קטעי זכרונות נוגעים וכתובים כ"כ יפה.
Build & Design: NIV Publishing © All Rights Reserved.
