“הדלות מצילה אותי מִמַּלכְּתַ השדים,” אמר שיינטש, שעודנו רק עול ימים ובאביבי עלומיו, כבול ורתוק בשלשלאות על גבי עמודים מאחורי במה ארעית וניידת שזה הרגע מוקמה, ולידו כמה מפלצות שגם אותן קשרה מלכת השדים באמצעות שדותיה, כדי שלא יעז לברוח ורק ישיר שירים כבקשתה על במותיה, בזמן שהיא מסיתה את העם להטות ליבם אליה – –
והיה מביט לאותן אדמות ושדות שדופים אשר היו למולו – –
והיה נושא ידיו מעלה כדי לנסות להשתחרר בנפשו מהצרה שנתחייב אליה בשעבודו לשיר נגד רצונו, ומאותה עצבות שהיה, שר הוא בקולו המעורער – –