כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, כבר הייתי מילואימניק. מעולם לא חשבתי שההשתתפות במלחמה הבלתי צפויה הזאת תהיה נטועה בי באופן כל כך חזק לשארית חיי. חיי שלפני המלחמה וחיי שאחרי השתנו במהותם בתכלית. אומנם עיסוקיי לא השתנו, אבל הצורה שבה אני רואה את החיים השתנתה לחלוטין. הפכתי מישראל אריאלי ל-“זברה”, הכינוי שזוהיתי בו כשדיברנו בקשר במהלך המלחמה.
בסיפורי, השזור בסיפורה של קבוצת גניגר שבה אני חי ושל מדינת ישראל, אני מספר על הדרך הקשה שעברו הוריי שורדי השואה עד שהגיעו לארץ והצליחו להקים משפחה, על תקופת ילדותי בימי בית הספר היסודי והתיכון, על המשפחה היפה והאוהבת שבניתי עם רחלי בסיום מלחמת יום הכיפורים, על השירות בצה”ל בסדיר ובמילואים, על המלחמות ובעיקר על מלחמת יום הכיפורים. אני מספר גם על הימים שאחרי המלחמות, כשהמדים כבר בארון ואני הופך למפיק ובמאי של מאות אירועי תרבות ופסטיבלים ברחבי הארץ ובקיבוצים ואחראי להקמת להקות, ובהן להקת הבידור “שומבצל”, להקת הזמר “פינה בעמק” ולהקת המחול “צוותא יזרעאל”.

אני מקווה שתיהנו מקריאת סיפורי, ושהוא יעשיר ויעמיק את הידע שלכם על התקופות השונות בקיבוץ גניגר ובארץ ישראל של אותם הימים כאשר אתם פוגשים אותן בספר מנקודת מבטי.
קריאה נעימה,
שלכם,
ישראל אריאלי, “זברה”