היא חלמה שאביה מחמם סכין על הפתילייה ושורף אותה. הסכין מתקררת, ושוב הוא מחמם ושורף את בשרה. היא צרחה והתעוררה בעיניים טרוטות. ”תודה לאל, זה רק חלום,“ מלמלה. אור היום דעך, והיא החליטה להישאר במחסן עד הבוקר.

זהו סיפור משנות השישים על שכונה שבה החיים היו צנועים, לעיתים מורכבים, הילדים חיפשו את האושר ברחוב, יצאו לאחר הלימודים לשדות ולמושבים שמעבר להם, טעמו טעם של חופש והיו מגובשים ושמחים. הספר מבוסס על סיפור אמיתי, אבל חלקים ממנו הם פרי דמיונה הפרוע של המחברת.

זהו רומן הביכורים של הסופרת כרמלה סוטיל. לפניו ראו אור שני ספרי שירה פרי עטה. היא חשה שהיא חייבת לספר את סיפור השכונה שבה גדלה, כיצד הילדים צמחו מהתחתית והפכו לאזרחים טובים ומכובדים כנגד כל הסיכויים.